בכיס של מי נמצא הבוחר?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 747
בכיס של מי נמצא הבוחר?
הבחירות האחרונות למפלגת העבודה דמו, במובן מסויים, לאגדת המירוץ בין הצב לארנבת. פרס, שהפגין את שאננותה של הארנבת, הפסיד. מדוע? זמן קצר לפני הבחירות ב"עבודה" ויתר המועמד השלישי, מתן וילנאי, על מועמדותו. דבר זה היה, מן הסתם, מה שגרם לפרס ולאוהדיו להיות בטוחים ושאננים בנצחונו של פרס. הנחתם היתה, כנראה, שבוחריו של וילנאי יעבירו את בחירתם לפרס ואז נצחונו של פרס ממש "בכיס".
אך התוצאות הכזיבו - ופרס, על כל שנות נסיונו הפוליטי העשיר, גילה ששום דבר לא מונח בכיסו. אם אכן היו בנמצא בוחרי וילנאי שחיפשו לתת את בחירתם למישהו אחר – הוא לא היה פרס.
אך הוא גם לא היה, בהכרח, פרץ: בוחר פוטנציאלי איננו מחוייב לבחור כלל. קיימת סבירות גבוהה לכך שהסתלקותו של מועמד ממירוץ פוליטי לא תעביר את הקול "שלו" למועמד אחר אלא תעלים אותו. כי אם יש לקח כלשהו שאותו ניתן ללמוד מן הפוליטיקה המודרנית, אז הוא זה שהבוחר אף פעם לא נמצא בשום כיס.
בדמוקרטיה הישראלית, במיוחד בזו של השנים האחרונות, מתייחסים פעמים רבות מדי אל הבוחר כאילו היה "חיית כיס", כאילו בחירתו נתונה מראש לאדם או סיעה מסויימים ואלה, מצידם, יכולים להתייחס לבחירתו כאל רכושם. רעיון זה מבסס עיסקאות רבות בין סיעות ותנועות פוליטיות, ה"צוברים" ו"מחליפים" קולות, כאילו הם שייכים למתמודד זה או אחר. אך פעם אחר פעם מוכיח הבוחר כי העדפותיו לא תמיד מתנהגות כמצופה ממנו על ידי המומחים למיניהם.
פעם אחר פעם מציג חלק גדול מהבוחרים עצמאות המתמיהה רבים, עצמאות שמשמעה "אני לא בכיס שלכם" – ו"אני אבחר במי שאני אחליט!"
בהקשר זה, מעניין לשים לב לתופעה ידועה שרבים הם הלחצים שמופעלים על מועמדים פוליטיים, במיוחד לקראת מערכת בחירות, כדי לבטל את מועמדותם, מתוך הנחה שה"קולות" שלהם – כלומר בחירותיהם של אלה שרואים אותו כמייצג את עמדתם – "יעברו" למועמד אחר.
רבים הם אלה הלוקחים בחשבון סוג כזה של חישובים, בהנחה שהם יכולים לדעת מראש – ולתכנן, כמו הפוליטיקאים – את בחירותיהם העתידות של הבוחרים.
אנו שומעים על מה שנתפש כהצלחות בתחום זה, אף שממילא איננו יכול להיות מוכח (אלא במקרים נדירים) – כלומר על מקרים שבהם התנהגות הציבור תאמה את מה שציפו ממנו. על הכשלונות – הרבים, מן הסתם, מן ההצלחות - אנו לא נשמע.
מה שיבחר הבוחר הוא, במקרה הטוב, מדע לא מדוייק. במקרה הרע, בכלל לא מדע.
אך מה שעורכי הסקרים ומתכנני הבחירות למיניהם לא לוקחים בחשבון, בהקשר זה, הוא שבמקרים רבים, אם לא יהיה לבוחרים מועמד מתאים, הם יעדיפו שלא להשתתף בבחירות ופשוט ישארו בבית. לעתים, הבוחר הישראלי הוא בעל כבוד עצמי, המחייב אותו לבחור, ללא פשרות, אך ורק במי שע"פי דעתו מייצג את רעיונותיו, ולא בשום אדם אחר.