בין חופש לכפיה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 774
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE st1\:*{behavior:url(#ieooui) } /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
בין חופש לכפיה
את סוף השבוע האחרון בילו רבים מתושבי שדרות בבתי מלון באילת. הבילוי וההסעות לצורך זה נתרמו על ידי איל ההון ארקדי גאידמק, לאחר שבמטח טילי קסאם שנורו על ידי הפלשתינים מרצועת עזה, נהרגה אשה ונפצעו קשה שניים אחרים, ולא נראה באופק שום פתרון משמעותי למצבם של התושבים.
אף כי ברור כי סוף השבוע האילתי אינו מהווה פתרון כלשהו לבעיית הירי המתמשך, ואף כי רבים ראו בעין יפה את קניית ימי השקט המעטים לחלק מתושבי העיר המופצצת. היו שהביעו דעתם בהתנגדות לפעולת העזרה של גאידמק. בראש אלה היה שר הבטחון, עמיר פרץ, אשר העביר לתקשורת תגובה שלילית במיוחד, בה התבטא נגד המעשה הנדבני והציג את מעשהו של איש ההון כ"ניצול" של מצבם הקשה של תושבי שדרות.
אין זו בעיה למצוא – במיוחד אם מחפשים – אפשרות של מניעים נסתרים שליליים מאחורי פעולה כזו של גאידמק, כמו, למשל, שאיפה להתמקם ברשימת מועמדים פוליטיים עתידית, אך להתעלם לחלוטין מהעובדה שמעשה זה של איל ההון הביא טוב מיידי לאנשים רבים הוא בגדר עשיית עוול לאיש, שראוי לשבח על מעשהו הנדיב.
אך ההתנגדות למעשה זה – במיוחד כשהיא באה מצידם של אנשים כעמיר פרץ – היא בעלת משמעות מיוחדת. במובן מסויים, כמוה כהכרזה ש"על ראש הגנב בוער הכובע": לכאורה, אם היתה מערכת הבטחון הישראלית ממלאת את תפקידה כראוי, לא היה צורך בפעולת תרומה פרטית או, במלים אחרות, אם היה פרץ ממלא את תפקידו לא היה צורך בגאידמק. גאידמק או פרץ – זו הברירה...
כמובן שהצגת ברירה מסוג זה כמה שניצב היום לפני תושבי שדרות היא מוגזמת ולא אמיתית, אך בתגובתו של פרץ יש משום חשיפה אישית של כשל יסודי יותר, הקיים במערכת של מדינת ישראל כולה; אין זו הפעם הראשונה שבכירים בפוליטיקה הישראלית מתייחסים בשלילה לגורמים פרטיים, הנחלצים לעזרה לאזרחים הנמצאים במצוקה. למעשה, כמעט בכל חג שבו מתגייסים ארגונים פרטיים לאסוף מצרכים ולחלקם לציבור הנזקקים, קמים בתגובה לכך קולות מחאה של מתנגדים, המציינים כי סיוע לנזקקים הוא "באחריותה ומחובתה של המדינה" וכי לא יאה שיעסקו בכך גורמים פרטיים.
הם צודקים, עקרונית, מסיבה אחת יסודית: כספי המסים הנגבים מהאזרחים על ידי המדינה מכוונים בדיוק למטרות אלה של סיוע לאלה הנמצאים במצוקה. במובן זה, אי קבלתו של סיוע מסוג זה אומרת שסביר שהמדינה אינה ממלאת כהלכה את התחייבויותיה.
אין ספק שזהו חלק מכשלונות הממשל הנחשפים על ידי פעולתם של גורמים פרטיים, וכך הוא גם במקרה הסוף שבוע שנתרם על ידי המיליארדר גאידמק לתושבי שדרות. גאידמק, כאמור, לא סיפק שום פתרון לבעיה, אך הוא הספיק לרשום את עצמו כ"אוייב" השיטה כבר במלחמת לבנון האחרונה, כשסיפק, באמצעות יוזמתו הפרטית, "עיר מקלט" לחלק מפליטי הצפון המותקף. בפעולותיו אלה המחיש גאידמק לישראלים את איכותיותיה של היוזמה הפרטית – וזהו הערך יסודי הנוסף הנחשף באירוע שבו מוצא לנכון שר הבטחון להתריע על תרומה פרטית מן הסוג הזה: היחס בין חירות לכפיה. פעולותיהם של גורמים פרטיים, המתגייסים לסייע לאזרחים על יסוד התנדבותי מנוגדות עקרונית לטבע פעולותיה של מדינה ריכוזית, אשר המתרחש בה בכל תחום שלטוני מבוסס על כפיה.
פרץ, העומד בראש מפלגת העבודה, הוא חלק מהמערכת הסוציאליסטית הריכוזית-כפייתית שמהווה את חוט השדרה המערכתי של מדינת ישראל. מדינה זו מנוהלת על יסוד כפייתי ובהתאם לכך כל תקציביה. אנשיה – וזה כולל את פרץ – היו מעדיפים לקבל את כספיו של גאידמק באמצעות מיסוי, כפי שמגיעים לידיהם שאר הכספים שבהם הם משתמשים. מה שהם אינם אוהבים במהלך כמו זה של גאידמק, זוהי הנדבנות הפרטית שלו, המבטאת את היוזמה הפרטית, האוייב הותיק של הסוציאליזם.
כמו שאר מנהליה של מדינת הכפיה, אין לפרץ ולשאר אלפי הפקידים הממונים שום בעיה עם הוצאה בזבזנית ולא יעילה של מיליארדים מאוצר המדינה; לגבי כסף זה, שהוצא מידי בעליו בכפיה, אין הפקידים הממשלתיים בישראל – כולל שרי בטחון – חשים שהם מחוייבים בדין וחשבון כלשהו לגבי השימוש בו. את תחושת חוסר האחריות השלווה הזו מפריעים אנשים כמו בעלי הון פרטיים, אשר ממחישים בפעולותיהם כי "אפשר אחרת".
יתכן שהעובדה שאדם פרטי בחר, מרצונו החפשי, לסייע באמצעות רכושו הפרטי, מחייבת מוסרית את הממשל, המיצג את האזרחים, להודות לו על מעשיו ובכך, למעשה, לעורר ביקורת על מעשיו שלו, של הממשל, במשאבים הנלקחים מן האזרחים בכוח החוק.
כנראה שהדבר מרגיז את הפקיד כי האזרח מתקשה לשכוח לשר את העובדה שלא משנה כמה רם מדרגה הוא, אין הוא אלא פקיד אשר המשאבים בידיו אינם אלא אלה של האזרח, אשר הוצאו מידיו למטרות מסויימות המחייבות אותו, את השר, לפעולות מסויימות – והנדבן הפרטי מציג את אפשרויות הפעולה הפתוחות לפני מי שרוצה לסייע לאזרח. בעל ההון והארגונים הפרטיים אשר מתנדבים לסייע לאזרחים הנמצאים במצוקה מזכירים ומחישים תוך הדגשה מיוחדת את העובדה שמשרתי הציבור מקבלים מתוך כיסם את משאביהם לצורך פעולתם – ועליהם להציג תוצאות מעשיות.
במובן זה מהווה ההון המוצא מתוך חירות רמז לדרך הרצויה להוצאת ההון שנלקח מהציבור בכפיה. מליון שקל, במונחים של תקציב מדינת ישראל, אינם כסף רב, אך מליון השקל שאותם מוציא גאידמק מכיסו במשך סוף שבוע אחד של בית מלון באילת מסמלים את המיליארדים הרבים שבאמצעותם מחוייבים עמיר פרץ ואנשי צוותו לקנות לתושבי שדרות הרבה יותר מזה, במונחים של בטחון כללי. כך, החירות שמרשה לעצמו התורם הפרטי עם כספו מהווה סימן דרך מוסרי למה שמחוייב לעשות הפקיד הממשלתי עם המשאבים העצומים של המדינה העומדים לרשותו.
מתחת לביקורת שאותה משמיע פרץ נגד גאידמק, ניתן לשמוע את הלחץ שהוא חש, ולא במקרה, מאלה הדורשים ממנו להראות תוצאות כאשר הוא משתמש בכספם. אחר הכל, משאביהם שלהם הוצאו מהם מתוך הבטחה לספק להם שירותים מסויימים. ישראל היא אמנם מדינה ריכוזית-כפייתית, אך אפילו בה נמצא הפקיד הממשלתי בתחרות מתמדת עם ברירות פוליטיות אחרות המציעות את שירותיהן לאזרח. במצב הבטחוני העכשווי שבו נמצאת ישראל, מחוייב שר הבטחון למלא את ההבטחה שעליה נבחר ולאורה תמרן את עצמו למצב של ספק פתרונות, אשר הציבור נושא אליו את עיניו בביקורת מתמדת. זו כנראה, הסיבה לכך שאין הוא חש בנוח למראה בעל הון המדגים, על ידי המחאה פרטית, איך יכול הוא, בניגוד לשיטה הכפייתית של המדינה, לרכוש, ללא מעורבותה של כפיה כלשהי, את אהדתו של הבוחר המקומי...