מחירה המעשי של החלמאיות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 770
אימת האמסטף
מחירה המעשי של החלמאיות
לפני שנים לא מעטות כתב עזרא זוהר ספר תחת השם המצויין "ישראל – סדום או חלם?" כשמתבוננים במה שמתרחש במדינה קשה להתחמק מלחשוב כי התשובה לשאלה זו היא: "הטפשות כמו בחלם, הסבל כמו בסדום." זה נובע מכך שהחלטות פוליטיות המבוססות על הגיון חלמאי באות לידי ביטוי במציאות בסבל אנושי רב.
בספר "חכמי חלם" ישנה מעשייה על מלמד שהתאווה לאכול לביבות ממולאות בגבינה ומטוגנות בחמאה בחג השבועות. ריב שהתגלע כתוצאה מכך בינו לבין אשתו, הביא את הזוג ליפול לתוך ארגז של נדוניא, שעשה דרכו אל מחוץ לביתם, על אופניו, לתוך בית כנסת והביא את חלם כולה לידי התרגשות, שבשיאה, כך נכתב:
"...אחרי חג השבועות נאספו החלמאים לאספה, שבעה ימים ושבעה לילות. נשאו ונתנו ולסוף החליטו לתקן ארבע תקנות אלה, כדי שלא ישנו עוד מאורעות כאלה בעיר חלם.
ואלה הן התקנות:
תקנה ראשונה, שלא יהיו ארגזים של נדוניא נעשים עוד על אופנים.
תקנה שניה, שלא יבנו עוד בתים בלי מפתן.
תקנה שלישית, שלא יהיה מלמד דרדקי גר ברחובה של חצר בית הכנסת.
תקנה רביעית, שאסור למלמד דרדקי, שיתאו לאכול לביבות ממולאות בגבינה ומטוגנות בחמאה בחג השבועות.
ואת ארבע התקנות האלה כתבו לזכרון בפנקס העיר חלם להורות לבנים ולבנות עד יום אחרון."
הסיפור שבו מנסים חכמי חלם להתמודד עם אירוע לא שכיח באמצעות חוקים ותקנות שיכבלו את דורות העתיד, מייצג מצב שגור במדינת ישראל של היום, שבה מושרצים מאות ואלפי חוקים עפ"י אותה גישה חלמאית – ובה נחקק, באותה רוח, בשבוע שעבר, החוק נגד החזקת כלבי האמסטף, בעקבות אירוע שבו נהרגה ילדה קטנה על ידי כלב כזה.
הלוגיקה החלמאית שביסוד החוק, אשר הותיר המוני בעלי כלבים סובלים וחסרי אונים, אל מול משפט ההמון, איננה מייצגת רק את הסיבה לגזר דין המעוות, הטפשי והלא צודק, אלא גם את שפל מצבנו החברתי, שבה מושלים יחדיו בכיפה הטפשות החלמאית של החקיקה והסבל הסדומאי של אלה החייבים לציית לה.
העובדה שיש בינינו עשרות נבחרים הסוברים שיש להם זכות לחקוק חוק מסוג זה – והמוני בוחרים המאמינים בכך אף הם - היא עדות למצבה העגום של ישראל, שלא רק שהיא מהווה מבחינה חוקית עריצות, אלא היא אף טפשית. מחירה של זו כבד.
היא טפשית כי היא סוברת שניתן לייצר בהווה חוקים שיפתרו בעיות בעתיד באמצעות עקיפת ההכרח המציאותי של שיפוט כל מקרה לגופו, כאילו יכול הטירוף שבפתרון הדוגמטי נוסח חכמי חלם להשתלט על אירועים בעתיד. למעשה, מנסה מערכת החקיקה לקבוע מראש, באמצעות מניעה, שיפוט, גזירת-דין והוצאה לפועל את מה שיתרחש בתחום חיים מסויים.
המציאות מוכיחה שוב ושוב כי כל מה שיצליח הממשל לייצר בחקיקה מסוג זה הוא את העמקת סבלו של האזרח, ההולך וגדל עם ריבוי החוקים, התקנות וחוקי ה"עזר" המכבידים את עולם עליו מזה עשרות שנים.
זה קשה ביותר להאמין שהמחוקקים והאזרחים אינם מודעים לכך שעם ריבוי זה צומח בהתמדה גם מנגנון מפלצתי של אכיפה, המטיל על האוכלוסיה עול של מיסוי נוסף כדי לממן עדרי עדרים של פקידים, הלומדים להתפרנס מביצוע פעולות שמטבע זהותן אינן מוגדרות בצורה מגבילה ולפיכך מפקידות בידי מבצעיהן סמכויות לפגוע עוד ועוד בזכויות האדם של האזרחים.
הטרגדיה שבעיוות תפישת הזכויות המיוצגת בהחלטות מסוג זה, שלפיהן אין שום מגבלה למידה שבה יכול ההמון (כביכול) להתערב בזכויותיהם הפרטיות של יחידיו באמצעות נבחריו, מתגמדת אל מול גודלה ועוצמתה של הטרגדיה המיוצרת על ידי הטפשות החלמאית, המיושמת במציאות החוקתית על ידי פרלמנט אידיוטי המחזיק בזכות חוקית לפגוע בזכויות היסוד של אזרחיה של מדינה שלמה פשוט על ידי החלטת רוב.
זהו הנזק הממשי הגדול ביותר שחווים, מבלי דעת, אזרחי ישראל, בגלל היעדרה של חוקה. מקרה האמסטף איננו תקדים אלא סימפטום, המראה איך - באמצעות מינון נכון של פאניקה תקשורתית, המבוססת על סחף רגשי – יכול כל אירוע מקומי להתפתח לכדי חקיקה שבהיעדר חוקה, המגבילה את המחוקק, יהיו אזרחי המדינה חשופים תמיד לנשיכתם הרעה של כל מחשבה, דעה או רעיון.
זה גם המקום להעיר שיש רעיונות רבים שהם, כשלעצמם, מועילים, נכונים וחיוביים, אשר הופכים למזיקים, פוגעים והרסניים אם הם הופכים לחוקים המופעלים על ידי הממשל, ולו רק מכיוון שהם הופכים לאי מוסריים בתוקף כפייתם הר כגיגית על האזרח.
אין ספק שאחד הערוצים הראשיים שבהם עשתה הלוגיקה החלמאית את דרכה לפוליטיקה הישראלית היה צה"ל, שכמערכת היררכית נטולת ביקורת המבוססת על כפיה, מייצג את הסיאוב המחשבתי הגדול ביותר של התניה חוקית מסוג זה. בצה"ל נהוגה המסורת לפתור כל בעיה על ידי חיסול היסודות שבהקשרם היא באה לידי קיום, כמו פיטורין או עצירת התקדמות של כל חייל שכשל, בין אם הדבר יפתור את מה שגרם לכשלון. היום, רבים הם בישראל הסוברים, בהתאמה לכך, כי הוצאתה של מערכת מכלל פעולה היא התיקון המושלם שלה. כך מתנהל בישראל חלק גדול של החשיבה הניהולית.
לפי צורת המחשבה המונחת ביסוד החקיקה נגד האמסטף, צריך היחיד הישראלי לצפות לכך שהקצונה הגבוהה הצה"לית שהתגייסה לנהל את המדינה באמצעות הפרלמנט שלה, תפעל בקרוב למניעת תאונות הדרכים על ידי "הורדת הוראות" שיחסלו את כל הכבישים המהירים ויורידו מיידית מכל הכבישים את כל הרכבים ואת כל נהגיהם, אלא אם מדובר באמבולנסים ובנהג של הבוס...
אם היו דרכי פעולתה של מדינת ישראל תלויות בחשיבה הדוגמטית החיסולית, היינו כולנו חווים הצטמצמות מתמדת של חופש הפעולה האזרחי בתחומים שונים, והחוק היה מיועד יותר למניעה אפשרית של תאונות עתידיות מאשר להקלתה של הפעולה הכלכלית.