כשל מוסרי וגאוניות ביצועית

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 665

 

כשל מוסרי וגאוניות ביצועית

אחד המאפיינים השליליים ביותר באמנות הרעה של זמננו – ומה שבעצם מאפשר לה להתקיים ולצבור כוח בעולמנו, תוך שהוא המאפיין הראשי של האמנות המודרנית בכלל ושל המוסיקה המודרנית בפרט, הוא עובדת ניתוקה של האמנות מההנאה מהאמנות.

לעתים, כשמנסים הנועזים שבקבוצה של כאלה המאמינים שאי הנאתם נובעת מכך שהם פשוט "לא מבינים" לנסות ולהאזין בכל זאת ליצירות מוסיקליות גרועות, נראה להם כי הם שומעים משהו שהוא בעל משמעות; למעשה, מה שקורה רבות במקרים אלה הוא שהם קולטים את רוחו של המבצע, ולא של המחבר. דבר זה נובע מכך שהמבצע המוסיקלי הגאון הוא בעל יכולת לשוות משמעות לכל דבר יצירה, אפילו היא, כשלעצמה, חסרת ערך או משמעות.

רוחו של הגאון – במקרה שהוא המבצע - היא יכלתו לחבר בין הנפרדים וזו התכונה שהוא מפעיל כשהוא מבצע. כשהוא מפעיל תכונה זו בשירות הרע, הוא גורם לפעולותיו האקראיות של הרע להיתפש כבעלות משמעות או, בפירוט רב יותר, הוא גורם לאי רציונלי, לאינטואיטיבי ולמבולבל שמהווים את ה"יצירה", להישמע כאילו הם רציונליים, תכליתיים ומסודרים ולגרום לנו להאמין שבנו הפגם - שאנחנו איננו שומעים את הסדר שיש בהם.

ענין מסויים זה מבוסס על כך שכל דבר שקיים, בתוקף היותו קיים - וזה נכון גם לגבי מעשי שגעון או רוע מסוג אחר - מציית לחוקי המציאות, להגיון וללוגיקה. הדבר משול להבדל שבין להיות משוגע לבין ליצור דמות משוגע באמנות. כדי ליצור דמות משוגע באמנות יש להבין את השפוי שכן המשוגע הוא מי שאבדה שפיותו. במקרה של ביצוע אמנותי משובח ליצירה שאינה ראויה לתואר אמנות יש לנו, בעצם, מצב שבו כוחות הטוב = השפיות של המבצע, מופעלים כדי להציג את הרוע = חוסר השפיות של המחבר. כמובן שלא מדובר בחוסר שפיות של ממש אלא באי רציונליות, המייצגת את צורת העבודה של האמן המודרני, המתבצעת תוך התפשטות מודעת מתבוניות, על יסוד הנחה שאי-רציונליות תפיק אמנות טובה יותר.

לגישה רעיונית לא רציונלית זו מעניק המבצע הגדול שירות של תמיכה תרבותית ולכן, במובן מסויים, הוא חורג מתפקידו המקורי כמשרת הטוב. מקרה כגון זה דומה למצב שבו עו"ד טוב לב מציג את לקוחו רע הלב במונחים של טוב לב או, אם תרצו, של רופא המתאר במונחים של שאיפה לחיים את בעייתו של מטופל שאינו חפץ לחיות... מוסיקאי, עורך דין או רופא כאלה חוטאים, למעשה, מבחינה אתית, באשר הם גורמים למי שאינו ראוי לחיים להיתפס כאוהבי חיים.

דברים דומים אנו יכולים לראות קורים בפוליטיקה, כאשר שלטון מושחת לוקח לשורותיו אדם המכובד על ידי הציבור בשל תכונותיו החיוביות כדי לעשות על הציבור את הרושם שהממשל ניחן בתכונות חיוביות. הטעות, הרמה הנמוכה והרוע אשר ניתנים לתיאור בצורה חיובית ניתנים להמשלה לפעולותיו של תינוק אשר כל עוד הוא אינו יודע מה הוא עושה, הוא גורם לנזק רב אך אנו, כהוריו, יכולים תמיד לראות את הטוב שבו ואת נסיונו הטבעי להגיע למשהו חיובי. אך אסור לאדם טוב גדול – במיוחד אם גדולתו מוכרת בציבור – להעניק את האשראי שלו לממשל מושחת, באשר שלא כמו התינוק, שעלול לגרום לנזק מחמת חוסר ידיעתו, הממשל מורכב מאנשים בוגרים ששחיתותם מבוססת על בחירות שעשו. בדיוק מאותה סיבה אסור לו למבצע גדול, בכל תחום – ממוסיקה עד פוליטיקה ובכלל – לתת שירות לרוע, באשר זה לא רק שאינו זכאי לקבל עזרה, אלא שגדולים הסיכויים שישתמש בה לפגיעה ולגרימת נזקים.