יש מה להתווכח

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 751

 

יש מה להתווכח

על ערכי האמנות הטובה

"על טעם ועל ריח אין מה להתווכח" היא אמירה נפוצה בציבור אשר מרבים להשמיעה כאשר עולה נושא אי ההתאמה בין העדפותיהם האסתטיות של בני אדם. בימינו, שבהם שולט ברמה הרעיון הפוסט-מודרניסטי, אשר מחד שולל את הקביעה שניתן לקבוע שיש "נכון" ו"לא נכון" מוחלטים - אך מאידך מעניק שויון-ערך לכל עמדה רעיונית כאילו היא מייצגת אמת - נתפס, במסווה של הזכות לחופש הביטוי, גם חופש ההבעה האמנותי כנכס צאן ברזל תרבותי. ברוח זאת נמנעים היום בני אדם מלחרוץ משפט לגבי איכות אמנותית בהניחם כי מדובר בענין סובייקטיבי, שכפוף למה שקרוי טעם אישי.

בהתאם לכך נפוץ ביותר בחברתנו הרעיון של שליטתו של טעם אישי באופן מכריע בכל הקשור בהערכה ושיפוט של אמנות, החל מאלה הנעשים על ידי האמנים עצמם וכלה בנעשה על ידי הכלולים בחברה שמסביבם. חברה זו מקבלת לרוב בהסכמה את המחשבה שלא ניתן לקבוע באופן אובייקטיבי איכות אמנותית ושהערכת אמנות כפופה לשיפוטם האישי של העוסקים באמנות, אשר איננו מבוסס על שכלתנות או הגיון אלא על מה שקרוי בפי הציבור "טעם" שהמשתמע ממנו הוא, אף במקרה הטוב, חוות דעת סובייקטיבית המתבססת על תחושה.

אך למעשה, במציאות העובדתית של התרבות האנושית, שבה משמש הטעם ככלי שמנחה את האדם בבחירותיו בתחומים רבים, האמנות היא מקרה מיוחד במינו. שכן שום טבח או אשה מבשלת לא היו מסכימים עם הרעיון שבהכנתו של מזון לא מעורב ידע אובייקטיבי; ברור שעל אף שמובן לכל כי הכנתו של מזון טעים קשורה באופן הדוק לטעם, אין עובדה זו אומרת שלא ניתן לדבר בנושא זה על "נכון" או "לא נכון", שכן ההיפך הוא הנכון: תחום הכנת המזון עשיר בבעלי ידע מומחים רבים, המתקשרים זה עם זה, כותבים ספרים לקוראים מעוניינים ומעניקים להם הדרכה, על יסוד היותם מחזיקים בידיעה אובייקטיבית לגבי הכנת מזון.

עובדה מסוג זה אופיינית לכל נושא שיש לאדם תועלת ממנו. בכל תחום כזה נוצר מדע, שמבטא את הצטברות של ידע, המבוסס על זיהויים עובדתיים במציאות ולאחר מכן על שימוש בידע זה לצורך ביסוסם של כל פעולה אנושית הנוגעת לנושא והעשרת האפשרויות הקיימות בו. כל אלה אינם מנוגדים שצורה כלשהי לעובדת היותם של בני אדם בעלי טעם אישי; לא זו בלבד אלא שהטעם האישי הוא מה שמאפשר את קיומו של איסוף ידע אובייקטיבי. דבר זה נובע מכך שהטעם האישי הוא נקודת הייחוס ולפיכך גם קנה המידה של התאמתו של ידע כללי רחב לצרכיו של היחיד האנושי.

הטעם היחידאי, זה שחש כל אדם בעת נגיעתו הפרטית בתחומים רבים – ממזון ועד לאמנות – הוא שמאפשר לבני האדם החוקרים תחומים אלה לדעת איך לזהות את הערכים הקיימים בהם. כל שלב ההבטחה של איכות הערכים המעורבים בידע מסוים – ובמיוחד אלה שנוגעים למה שמשתתף ביצירת חווייה נעימה - מתבסס על נתונים שנמסרים על ידי בני אדם, אשר ערכו בדיקה של חוויות מסוג זה על ידי טעימה אישית שלהן.

נכון הדבר שעובדת היותה של טעימה נעימה איננה מהווה הוכחה להיותו של מה שנטעם איכותי; יודעים אנו שלא כל מזון טעים הוא גם מזין. אך מאידך חפצים אנו בכך שמזוננו יהיה, בכל מקרה, טעים – וקל וחומר שיהיה גם מזין. מנקודת מבט זו ניתן לראות בשאיפה לטעם נעים משום הצבת תנאי יסוד אובייקטיבי לכל חוויה של תזונה ערכית. מבחינה עקרונית אין סיבה להבחין או להפריד (ובוודאי שלא לנגד) בין חוויה קולינרית לאסתטית וכפי שנאבקים בני אדם כדי לוודא שמזונם יהיה טעים עד כדי לספק להם הנאה צריכה להיות זו בגדר זכותם גם לשאוף להנאה בעת חוויה אמנותית.

משמעות הדבר היא שכאשר מדובר בטעם אישי, גם אם הדבר מתייחס לערכים אמנותיים, שומה על אדם לעמוד על זכותו לחוויה אמנותית נעימה. חוויה מסוג זה היא ערך יסודי שצריך להיראות כתנאי להערכת יצירת אמנות כטובה לפחות במידה שבה משקיע יוצר אמנותי החפץ בהצלחתה המסחרית של אמנותו מאמצים כדי לגרום לכך שמי שחווה את יצירתו ייהנה ממנה.

וגם אם ההנאה איננה ערובה לכך שכל הערכים הקיימים ביצירה הם חיוביים, מהווה היא עדות לכך שלפחות חלק ממנה הוא כזה; כפי שיודעים אנו מתחום המזון יכול מזון טעים להיות קלוקל ולעתים עלינו ליטול תרופות שמועילות לבריאותנו על אף שאינן לטעמנו, אך בכל מקרה אמת המידה העקרונית להצדקתו של מזון היא התועלת שהוא מביא לבריאותנו. על יסוד הידיעה ש זוהי הגדרתם העקרונית של ערכים חיוביים בכל תחום שהוא, צריך עקרון זה להנחותנו גם לצורך בדיקתה, הערכתה ושיפוטה של אמנות; כדי לקבוע באם היא טובה צריכים ערכיה להיות כאלה שתורמים לנו.

במקרה המיוחד של אמנות, הרי שבשל התנאי המקדים הנדרש ממנה לספק הנאה לאלה החווים אותה אין האדם נצרך לבחור כלל, לצורך שיפוט ערכי נאות, בין יצירות אמנות שמהן הוא איננו נהנה; כל יצירות האמנות שעליו לקחת בחשבון לצורך בדיקה אסתטית יכולות להיות כאלה שמהן הוא נהנה – ובדיקתו והערכתו את הטובות שביניהן תהיה, למעשה, בחירה שיעשה כדי לברר מיהן אלה שנושאות בערכים הטובים ביותר מבין יצירות שמהן הוא נהנה.

לא כל יצירות האמנות מובנות בקלות ולכן, לעתים יקרה שחווייתה של יצירת אמנות מורכבת מחייבת את למידת שפתה. לפיכך כדאי לאדם לראות גם את טעמו האישי כמהות דינמית ומשתנה, שיכול הוא להרגילה ליהנות מיצירות וסגנונות אמנותיים חדשים. לצורך זה עליו להתייחס אליה לפחות בדרך שבה הוא מרגיל את חיכו לטעום מאכלים חדשים שאינם מוכרים לו.

אך בכל מקרה שומה על האדם המעוניין בחוויה אמנותית לזכור כי ערכיה של אמנות טובה אמורים להיחוות באמצעות הנאה – ולזכור זאת כתנאי יסוד חשוב. אם וכאשר הוא מצוייד בידע אובייקטיבי לגבי אמנות בכלל ולגבי לשונה של האמנות שבחוויתה הוא מעוניין בפרט, אסור שאדם יראה שיעמום או סבל כחוויה אמנותית לגיטימית. גם במקרה שבו הוא מכבד את טעמם של בני אדם אחרים, אשר אינו זהה לטעמו, עליו לראות דבר זה כהנאה מסוג שונה משלו, כפי שהוא מתייחס ללשון שונה משלו שאותה אין הוא מבין אך איננו מערער על זכותם של בני אדם להשתמש בה.

לפיכך, גם כאשר ניתן להעריך את היותם של בני אדם בעלי טעמים שונים כעובדה, אין להסכים עם ניתוקה של החוויה האמנותית מערכים המתבטאים בהנאה. בכל מקרה שומה על האדם לזכור את קיומו האמיץ של הקשר שבין אמנות להנאה ואת היות טעמו האישי היסוד שמטרתו להבטיח את קיומו, ברמת החוויה, של עימות אסתטי ערכי חיובי.