יופיו של היופי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 779
יופיו של היופי
על היקר מכל יקר
האדם זקוק ליופי. זוהי הנחת היסוד שיש לראותה כמושכל ראשון בכל דיון על ערך היופי. צורך זה של האדם ביופי איננו צורך גופני אלא רוחני – וככזה הוא מבטא את מה שעושה את האדם לאנושי, כלומר לבעליה של רוח אדם, שתפיסת היופי היא אחד מיסודותיה וערכיה הראשיים. קודם לכל נושא אחר, מהווה ערך היופי תנאי הכרחי לאושרו של האדם. בכך הוא מהווה הן את אבן היסוד לעצם הקיום האנושי והן את מה שבאמצעותו חיי האדם הם אנושיים. כלומר: ראויים להיקרא "חיי אדם".
בעובדה שהיופי שייך לעולם האסתטיקה אין משום צמצומו אלא להיפך: הרחבתו עד לכדי היקף אינסופי, שכן הוא מבטא את כלל תפיסתו של האדם את המציאות כאחדות, החל מהיבטיה הטבעיים וכלה במלאכותיים. מבחינה זו היופי מייצג את תפיסתם הישירה של כל ערכי הקיום על ידי רוח האדם. זו מהווה סכום מאוחד של הערכה כוללת של רוח וחומר, כלומר: של שיפוט לא מושגי המאחד את נתוני החושים עם התפיסה הלא-חושית לכדי פסק דין.
במובן זה ניתן לראות באמירה "זה יפה" פסק דין המבטא את קיומו של שיפוט-על המתייחס לתחומים רבים שבהם נדרש האדם לחוות את דעתו באופן המבטא את מהותו העמוקה ביותר. מהות זו היא סכום הערכים שנמצאים ביסוד חייו, החל מאלה במבטאים את אנושיותו וכלה באלה המבטאים את יחידאיותו. שכן, כאשר מצהיר אדם על היותו של דבר כלשהו כ"יפה" הוא מצהיר על היותו שייך לעולם שבו הוא, האדם, חפץ להתקיים – ועל ההתאמה שקיימת בינו כאדם וכיחיד לבין דבר זה.
מבחינתו של היחיד, היופי קיים בכל תחום שלגביו יש לו אפשרות בחירה ולפיכך גם אפשרות לביצוע פעולות של הערכה ושיפוט. לצורך קביעתו בנושא היופי מפעיל האדם את שיפוטו הערכי וזה, בשל היותו מתייחס גם למוסר, יכול לחול הן על יופיו של דבר חומרי, המדבר אל חושי האדם או על יופיה של פעולת בחירה או מחשבה, המתייחסות אל התודעה האנושית. לפיכך מאפשר הדבר לאדם לראות יופי הן בעולם העובדתי החיצוני, הכולל את תופעות הטבע והן בעולם הרוח, שבו מתרחשות פעולות האדם.
ברוח זו ניתן לראות את יופיו של אדם מתבטא בתכונותיו הגופניות, כמו ביפי תארו, או בתכונותיו הרוחניות, כמו ביכולת היצירה שלו. דבר זה מסביר את קיומו של שדה גדול של אפשרויות הפתוחות לפני הערכתו האסתטית של האדם ומבקשות תדיר את הכרעתו; בהקשר זה יכול כמעט כל דבר במציאות להיות יפה, הן מה שאיננו מעשה ידי אדם, כמו מראה הנוף והן מה שהוא פרי מעשיו. נושא זה כולל לא רק את תוצאות מעשי האדם אלא גם את עצם פעולתו, את התייחסותו לעולם ואת הערכים המופשטים ביותר שלו, כמו אומץ לבו, נאמנותו, תקוותיו ו...מה שנראה לו יפה.
זה האחרון מאפשר לאדם לראות את היופי עצמו כדבר יפה, כלומר את עצם קיומו במציאות של ערך היופי, כמה שבנוסף על כך שדבר הוא יפה יש בעובדה שיכול הוא לתפוס יופי משום יופי. באותה מידה יכול האדם להעריך שעצם קיומה של יכולתו להגיב ליופי היא חלק מתכונות היופי של עולמו. בעיניו של האדם מייצג יופי מסוג זה איכות נשגבת, אצילה, אשר מהווה הצהרה על היותו של הדבר בעל ערך גבוה, יקר. באמנות, מה שיפה הוא גם יקר – והיפה מכל הוא היקר מכל יקר.