אסתטיקה פוסט-קולוניאליסטית

 

אסתטיקה פוסט-קולוניאליסטית

בדורות האחרונים ניתן לצפות במקומות רבים בעולם המערבי ביצירות פרימיטיביות שמקורן האסתטי בתרבויות פרימיטיביות ומפגרות. על יסוד מידה רבה של התבטלות עצמית מוסרית של אנשים מערביים המאמינים בסבל שהסב הקולוניאליזם לארצות העולם השלישי, מפצים האסתטיקנים של המערב את מצפונם בהאלהת אמנותה המפגרת של האנושות הקדם-תרבותית וקובעים לה מקום מרכזי בתרבותם.

על המידה בה שולטות בצמרת העולם המערבי תפיסות אנטי-קולוניאליסטיות, המנסות לפצות את האדם הפראי על סבלו, ניתן ללמוד מהכתבה הבאה:

בתוך הג'ונגל

ז'אק שיראק קידם בניית מוזיאון חדש לאמנות ילידית בפריס

אנג'ליק כריסאפיס, "הארץ" 25.6.06 מספר על כמה מהאירועים הנוגעים לפרוייקט היוקרתי:

"שיראק הודיע בנוכחות מזכיר האו"ם, קופי ענאן, שהוא מתכוון לתת ביטוי ל"עמים מושפלים ומבוזים"; אבל מתנגדי הפרוייקט תהו אם המוזיאון מעורר מחדש קלישאות קולוניאליות..."

"המוזיאון ...הוא הגדול ביותר שייבנה בפריס מאז הקמת מרכז פומפידו בשנת 1977. שיראק נעזר לו כדי לבסס את עצמו כמגינה של האמנות מאפריקה, אסיה , אוקיאניה ודרום אמריקה."

"הפרוייקט, שהקמתו נמשכת 11 שנה, היה שנוי במחלוקת מתחילתו. הוא היה אמור להיקרא מוזיאון לאמנויות "פרימיטיביות"... אבל בגלל חשש שהשם ייתפש כמתנשא, הוחלט שייקרא על שם הרציף שהוא ממוקם בו"

"כשראש העיר הסוציאליסט של פאריס הופיע בטלוויזיה בשבוע שעבר כדי להודות באופן אישי לנשיא על המוזיאון, הבטיח שיראק... שבזכות המוזיאון החדש תוכל צרפת להפיץ לעולם "שיעור חשוב באנושיות".

מכתבה זו ניתן לקבל המחשה עד כמה הויכוח על השאלה בדבר השפעת המערב על אפריקה עדיין חי בתרבות צרפת, שהיא אחת מהמובילות הראשיות של העולם המערבי; עצם העובדה שפרוייקט מושקע כל כך מוקם בפריז, ולמולו העובדה שעדיין קיימת במסגרת זו רגישות כה גדולה לשם הפרוייקט, מלמדת עד כמה רחוקה צרפת מלחוש "נקיה" מחטא בשל "פשעיה הקולוניאליים".

ה"שיעור החשוב באנושיות" ששיראק מדבר עליו הוא, למעשה, תיאור הפעולה מנקודת המבט של המוסר המערבי; יש בפעולת הקמת המוזיאון מעין בקשת סליחה, חזרה בתשובה וכפרה על העוול שגרם המערב לאפריקה. אך ספק אם גם מדינות אפריקה או תושביה חשים כלפי האמנות הפרימיטיבית – או בשמה המצוחצח "אמנות ילידית" – הממלאת את המוזיאון הזה משהו ממה שלדעתם של שיראק הם אמורים לחוש. מצד שני, דברי הפוליטיקאי הצרפתי אינם מכוונים אל אפריקה ואפילו אם היו, אין סיכוי שתושביה חסרי האמצעים היו יכולים לקלוט אותם. הם אינם מצויידים במקלטים.

ואין ספק שהסיבה הראשית לעניים החריף של בני ארצות העולם השלישי, היא ההחזקה של העריצים המנהלים ארצות אלה, באידיאולוגיה האנטי-קולוניאליסטית. באמצעות אידיאולוגיה זו הם מקווים לקבל "תמיכה", כלומר העברה של משאבים גדולים מן המערב לצורך סיוע, על יסוד תחושת אשמה הסטורית שהמערכות האינטלקטואליות במערב מבשלות מזה זמן רב. להבדיל, כמו במקרה של גרמניה הנאצית, גדל הדור המערבי הצעיר מיום היוולדו בתחושה שהוא חייב לפצות מליוני עניים, חולים ומקופחים אחרים על הפשעים שביצעו כלפיהם אבותיו ואבות-אבותיו.

לכך, ישירות, מכוונים דבריהם של נשיאי ונצואלה ואירן בנאומים שנשאו בועידת אפריקה – והדברים שנאמרו לגבי פתיחת המוזיאון הצרפתי לאמנות ילידית מצדיקה את התביעה ומכשירה את הקרקע הרעיונית להמשך ה"פיצוי" של המערב את העולם השלישי.