ח ח ח ח
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 966
ח ח ח ח
על חינוך לאי מוסריות
את הצירוף "ח ח ח ח" שמצלצל כמו צליל של צחוק ניתן להבין כראשי התיבות של "חוק חינוך חובה חינם", שנישא ברמה לאחרונה עם פתיחת שנת הלימודים החדשה בישראל. ואכן ראוי לצחוק הוא מי שמחנך את תלמידיו לערכים לא חינוכיים; דבר זה מבטא את היות מערכת החינוך בישראל כלי המשמש את השלטון להפצת אי מוסריות. דבר זה נובע, למעשה, מכך שהחוק הישראלי המסדיר את כל הנוגע לחינוך בישראל מסתבך בסתירה כבר בהגדרת היסוד שלו, שכן חינוך הניתן בכפיה נמצא בניגוד גמור לעצם טבע האדם ולפיכך לכל מה שראוי להיקרא "חינוך".
היותו של החינוך בישראל מוגדר בחוק המחייב את כל אזרחי המדינה לקבל חינוך מטעמה, ביחד עם הצהרת המדינה לגבי קבלתו של חינוך זה ללא תשלום, מסתכמים בחוסר מוסריות. מבחינה חינוכית זוהי משמעותו של החינוך לערכים שליליים, החל מכפיית טבע האדם וכלה בקבלת ערכים ללא עמל. שני אלה, המוטלים, בתוקף החוק הממלכתי בישראל, על כל ילד, הם דוגמה לחינוך לחוסר מוסריות המוטל על כל הציבור מצד המדינה.
ניתן לראות מקום לצחוק כבר מעצם ההנחה הכוזבת שניתן לכפות חירות או לחנך למוסריות על יסוד רעיונות המנוגדים למוסר, שהוא אשר קורה כאשר מנסים לחנך ציבור שלם לחיים שאינם מבוססים על צדק בעצם היותם מצהירים על קבלת ערכים ללא תשלום. מצחיק – אם לא גרוע מזה – הוא היחס בין ערכים חינוכיים מוסריים באמת, המכוונים את האדם מגיל צעיר למילוי צרכיו באמצעות חירות ועמל, לבין החינוך שבו מחזיקה מערכת החינוך הישראלית, המחנכת את ילדי ישראל להשגתם של ערכים בדרך לא מוסרית של כפיה מחד ואי תשלום מאידך; מכיוון שכל "מתנות החינם" של משרד החינוך הממשלתי מקורן בקופה הציבורית, אין הן אלא צורות של גזל. לפיכך ברור שכבר מגיל צעיר ביותר מורגל הילד המאומץ על ידי ממשלת ישראל לראות את מתנות החינם המוענקות לו ככאלה שהוא זכאי להן מבלי שיעשה כל מאמץ להשיגן על יסוד מוצדק.
מבחינה זו ניתן לראות את משרד החינוך כמפעיל של השחתה חינוכית לא רק של הילדים שנמצאים תחת פיקוחו אלא, באמצעותם, של כלל האוכלוסיה. בשל היותו של חוק החינוך הממלכתי בישראל כזה שאיננו מבטא סיפוק של צורך קיומי חיוני כלשהו לציבור, כמו מזון או מגורים, הפך הוא מזה זמן רב למפלצת ענקית של ביורוקרטיה ותקציבים המהווה דוגמה להתנפחותו של כל מאמץ ממשלתי שכל כולו תוצר של החלטה שרירותית עתיקה שמקורה ומגמתה פוליטיים לגמרי. החלטת הממסד הסוציאליסטי בישראל על שליטת המדינה בחינוך היא תוצר אופייני של רוח החינוך הדיקטטורי של מדינות כמו גרמניה הנאצית ורוסיה הקומוניסטית, שהיו מכשירות את הדור הצעיר שלהן לתפקיד של אזרחים נאמנים למשטר. כך, גם בישראל, לומד כל ילד מגיל רך להיות אוכל-חינם כפייתי.
ברוח זו מהווה כל מדיניות משרד החינוך גודש של מענקים יקרים המוענקים לתלמידים, מה שהוא חלק מהערכים שאליהם מכוון החינוך הממלכתי באופן התואם את כלל מדיניות הרווחה הציבורית בישראל, אשר משתמשת במשאבי משלמי המסים כדי לממן פעולות האמורות לשרת אותם.
אחת העדויות הרבות לכך שבמדינה לא מוסרית נפוצים הערכים הלא מוסריים לכל עבר, כשהם חורגים ממסגרת המשרדים הממשלתיים המפיצים אותם, היא ההתפתחות הרבה שחלה בדור האחרון בתחום החינוך ברשויות המקומיות, שכן ברוחו של החינוך לשירות המדינה הקימו להן בישראל מרכזי השליטה באוכלוסיה, כמו העיריות והמועצות המקומיות, מערכות חינוך משלהן אשר, באמצעות תקציבי עתק שלטוניים, הן מפיצות את מורשת הפשע הממשלתי בכלל הציבור, כשהן גובות את המשאבים לצורך זה מכיסי משלמי המסים. בהתאמה למה שגילו, כנראה, בצמרת הפוליטית של משרדי הממשלה למדו גם אנשי הציבור המקומיים להאדיר בכך את האשראי הפרטי שלהם כאנשי חינוך.
דוגמה לאחד ממשרדי העיריה הרבים האלה, אשר מצא לנכון להאדיר את שם עצמו וסיעתו על חשבון עמלם של תושבי עירו היא זו של עיריית בת-ים אשר תחת הכותרת "בת-ים ממשיכה בתנופת החינוך!" הכריזה עם פתיחת שנת הלימודים תשע"ג על כך ש2,300 תלמידי כיתות ז'-ח' (מתוך כ20,000 תלמידים שבהם מטפלת מערכת החינוך העירונית) יקבלו מחשבי "טאבלטים". דבר זה, שהוא פרי יוזמתו של ראש העיר המקומי, נעשה "מתוך רצונו להעניק לילדי העיר את סביבת הלימודים הטובה והמתקדמת ביותר", כשבמסגרת התכניות המוצהרות התוכננות לשנת הלימודים החדשה "יורחב החינוך האישי בגני הילדים" ו"יועמק החינוך הסביבתי" וזאת כ"חלק מהמהלך שמובילה העיריה בנושא איכות חיים עירונית".
בהודעה שפורסמה על ידי העיריה למשלמי הארנונה שלה לא נמסר להם מהי עלותו של השי שבו זכו התלמידים או של שאר מתנות החינם שבהן הם זוכים, וגם לא מה מקורן. אך מה שקשה להבנה (ולהסכמה) יותר מכך היא השאלה מה התשובה שישיבו מחנכיהם של התלמידים לטובים, למוסריים ולאמיצים מביניהם שישאלו: "מה מקורה של המתנה?" או: "מה עלינו לעשות כדי להיות ראויים לה?" בהקשר זה, קשה לדעת מה גרוע יותר: שאין תשובה ראויה לשאלה עקרונית זו או שקיימת הנחה שהתלמידים לא יעלו על דעתם כלל שיש עלות לשי אישי יקר כל כך (למעלה מ2000 ש"ח ליחידה!). למותר לציין, בהקשר זה, מהי המשמעות החינוכית-מוסרית של פעולה זו של מערכת חינוך...
באותה ידיעה שפרסמה עיריית בת-ים, נכללו גם העובדות הבאות: 3 גני ילדים חדשים נפתחו השנה, 10 בתי ספר עברו לניהול עצמי ושיפוצי העירייה בהיקף של 8 מיליון שקלים הסתיימו לקראת תחילת שנת הלימודים, על מנת שבתי ספר נקיים ומתוחזקים ייקבלו את פני צוותי החינוך והתלמידים ביום הראשון לפתיחת שנת הלימודים. תושבי העיר לא קיבלו דיווח כלשהו (אפילו לא עקרוני) אם את ההוצאות העצומות מצאה העיריה בכיסם. אך אם לא כך הדבר, נמצאים התושבים במצבם של ילדיהם: איש מהם איננו יודע מהו היסוד המוסרי של המתת שקיבלו.
וכדי להשלים את הצהרתה של עירית בת-ים לגבי פתיחת שנת הלימודים הקרובה נודע ממנה לתושבים גם כי "לתלמידי כיתה א' שהחלו את לימודיהם – המתין שי נאה, קופסת משחקים מתנת ראש העיר, שלומי לחיאני." כמה מחמם את הלב לדעת כי מר לחיאני (שבשנה שעברה נחקר בחשד על שחיתות) יכול להרשות לעצמו להעניק מכיסו קופסאות משחקים לתלמידי שנה א. או, אולי, לא הגיע הכסף מכיסו? כך או כך, אין ספק שמר לחיאני ימצא תועלת בכך שכבר ביומם הראשון בבית הספר נודע שמו לילדי העיר באמצעות המשחקים שהעניק, כאחד מהראשונים באישי ישראל שאת שמם הכירו בתכנית הלימודים תשע"ג - כמובן ביחד עם שמה של השרה לימור לבנת, העומדת בראש המשרד לחינוך, תרבות וספורט, שהיא אחת מני רבים מפקידי הציבור ששמותיהם מתנוססים לראווה בכל פתיחה חגיגית של שנת הלימודים מקומית, שבה מחלקים נדיבי הממשל מתנות חינם למצביעיהם.
ומי, בעצם, יכול לעמוד בפני שמחתם של ילדים רכים המקבלים משחקים ומחשבים כבר ביומם הראשון בבית הספר, שבו הם לומדים את הא-ב האזרחי בישראל, זה אשר יביא אותם, לכשיגדלו, לקבל את כל ציוויי הממשל כעובדות מוגמרות שאין לערער עליהן - ולהצטרף לכל אלה שמטפלים בצרכי הציבור באמצעות מתנות חינם שאיש אינו יודע מה מקורן?