הדואגים לציבור
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1040
הדואגים לציבור
מאז הקמת המדינה מטפלים בעניני האזרח ערב רב של ארגונים ממשלתיים הנובעים מגוף התמנון של שלטון המדינה, כמו ארגון שמורות הטבע ואגף העתיקות, המצליחים להונות את ציבור האזרחים כשהם מציגים את עצמם כביטויים של שאיפות חיוביות שמטרתם להועיל לאזרחים. אך במקום לקדם את עניניהם של משלמי המסים, ארגונים אלה אינם אלא זרועות של אותו תמנון מושחת השולח אותן, כך או אחרת, כדי להוציא מכיסם את התשלומים, הקנסות, ושאר הירקות שעליהן החליטה המדינה במטרה להעשיר את עצמה.
כל זה מוצג כמאמץ ממשלתי כולל שמטרתו המוצהרת להועיל לציבור ולקדם אותו, כאשר הציבור חושב שמדובר בגופים שונים מכיוון שמבלבלים אותו בשמות שונים, אך מאחורי כל אלה מסתתר עקרון אחד: לקיחת פרי עבודתו של האזרח בכל דרך אפשרית והעברת פרי מאמציו שהוא עושה לטובת עצמו ולמען ערכיו לטובתם של אלה שפועלים נגדו, שאומרים לו שהם בעדו. זוהי האמת הפשוטה שכולה פרי אשמתם של מנהיגי הציבור.
ושומה על הציבור לשפוט ולהחליט אם העובדות מוכיחות את האשמה הזו או לא. מאוחר יותר ניתן יהיה לבדוק באם ואיך פעל כל אחד מהיחידים המעורבים ברשת הענק של מנגנוני הממסד הממשלתי בצורה הגיונית, תבונית וצודקת ומה אשמת כל אחד מחברי הממשלה, הכנסת או הגופים השונים באופן נפרד. סביר שחלק מהם יימצאו אשמים יותר וחלק פחות, בדיוק כמו בכל ארגון הרסני המשלב רוע וגאוניות עם קורטוב של רצון טוב.
אף כי שילוב כזה יכול, אולי, להעניק נקודות זכות לבעלי רצון טוב מבין הפועלים, עובדה היא שחלק מהם מבין יפה את מעשיו ואת השלכותיהם השליליות וחלק בור ונבער מדעת לגבי תוצאותיהם. אך הדבר אינו משחרר אותם מאחריות למעשיהם – לטוב או לרע.
על אדם לדעת אם בפעולתו הוא מועיל ומיטיב או מרעיל וגורם סבל. אין אדם יכול לענות בני אדם ולגרום להם יסורים מבלי לדעת מה הוא עושה. אסור שאאמין כי יכול אדם לפגוע בי ולחשוב, בזמן זה, כי הוא מועיל לי; כשאנשי ממשל מצרים את צעדי הם יודעים יפה שאני אדם כמוהם. כשהם מתנהגים אלי כמו אל עבד התנהגות כזו לא יכולה להיות מוצדקת כ"טעות" בין בני אדם חופשיים.
בכך שהם בזים לי, האזרח, כמי שמחזיק אותם בחיים, מראים אנשי הממשל מה הם חושבים על האזרח מעבר למלים היפות שהם אומרים לו מן העבר השני של דלפק השירות. כאשר רואה האזרח לפניו פנים חיוביות ונעימות ושומע מלים יפות הוא מקבל את הרושם שהדברים בכל זאת נעים אל החיובי אך, שוב, עליו לדעת כי אין זאת אלא שבכספו קנה זה שבזז את משאביו את שירותיו של משרד פרסום גדול ושוב מוציאים את המליונים שלו על סרטי פרסום ועל מודעות ענק שכלפי חוץ מבקשות ממנו לעשות "עוד מאמץ לאומי קטן" ולהצטרף למאמץ הממשלתי לטובת עמיתיו האזרחים.
אך למעשה אומרים לו כל אלה שאין לו שום ברירה, כי לוקחים ממנו אם ירצה או לא. בין האשליות שטופלים עליו פקידי הממשל גורמים לו להאמין כי הממשלה פועלת כחברת ביטוח המבטיחה את השקעותיו, אך למעשה היא מחייבת אותו לשלם אך איננה מפצה אותו כשקורים לו נזקים – שלא לדבר על כך שהיא מגלמת את הנזק הגדול ביותר שנגרם לו. כך, למעשה, הכל משלמים אך לא מקבלים פיצוי כלשהו על כל הזמן האבוד, העבודה, העמל, וההפסדים הנגרמים בגלל תכנון לקוי, פגמי ביצוע ושחיתויות, המהווים חלק קבוע בשיטת טיפולה של המדינה בכל היבטי חייו. ולא רק שהאזרח אינו מפוצה על כל אלה בשום דרך, הוא גם אינו מוגן בפני גניבות הענק של מדינתו והדבר פועל רק לרעתו.