השודד הנדיב

 

השודד הנדיב

בכך שהמדינה הלא מוסרית מחייבת את אזרחיה במסים כאלה ואחרים היא הופכת את האדם לעבד נרצע לא רק כלפיה אלא לצרכיו החומריים, כשהתירוץ שהיא נותנת לו הוא שהוא חייב לעמול כל העת למען השירותים שהוא מקבל ממנה.

בדרך זו הצליח בישראל גם השלטון בתרמית פשוטה זו מעל המשוער על ידי כך שרושש את היצרנים והציע להם את כסף הביזה עצמו ונתפש על ידם כנדבן. היתפשותו של הממשל הרמאי לא רק כיצרן אלא גם כנדבן מחוזקת על שליטתו בתעמולה, המציגה אותו לאזרחים גם כגיבור המציל אותם מה"קפיטליסטים מבקשי הרווח" של השוק הפרטי...

היום, בשל הנזקים שנגרמים להם על ידי הממשל, מבקשים מפעלים תמיכה ממשלתית אשר לולא הממשל לא היו זקוקים לה מלכתחילה והיו יכולים לגייסה בכוחות עצמם. אם היו חופשיים לעשות זאת הם לא היו נזקקים להציג זאת כצורה של תמיכה אלא כהשקעה נושאת רווחים שהמשקיעים אותה הופכים לשותפים בעסק ונהנים מרווחיו. במצב הקיים במדינה של היום מציג הממשל את המיסוי כהשקעה משתלמת ומבטיח שהאזרחים יפסידו ויהיו חייבים להוסיף עוד ועוד "השקעות". למותר לציין כי בכל מקרה של עסק המתנהג כך בשוק חופשי היו המשקיעים חושדים בצדק שמדובר ברמאות.

לאור מעשי הרמאות המקיפים הללו של הרמאי הממשלתי ניתן להבין מדוע במדינה חופשית קיים יותר כסף מאשר במדינה עריצה, כי בזו האחרונה אין תיווך בוזז של אנשים שלוקחים מבלי לתת שווה ערך. רק במדינה פושעת הנזקק נמצא במצבו של הקבצן המתחנן לפני השודד והשודד, המשחק את תפקיד הנדיב, הוא זה שהביא את הקבצן למצבו.