שלום לפקיד

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 761

 

שלום לפקיד

מכתב לפקיד המדינה

לכבוד

הפקיד המלכותי של המדינה.

שלום.

מספר שאלות לי אליך, אדוני:

היכול אדם לתקן ממרחקים מנוע של מכונית שאיננו מכיר, מבלי לראות אותו או לגעת בו?

היכול אדם אחד לנתח אדם אחר מבלי לגעת בגופו? היכול אדם להכיר, לטפל, ללמד, לאהוב, אדם אחר, פרח או שדה מבלי להכירם כלל?

לא.

לא ולא; אין לשום אדם אפשרות לעשות דברים אלה; אין אפשרות לגעת בלי לדעת, לדעת בלי לדעת, או לדעת בלי לגעת.

מה נותן למישהו את הזכות לטפל בדבר - או באדם - שהוא איננו מכיר כלל? שום דבר.

אין במציאות זכות כזו. הטבע אינו מרשה או מאפשר הצלחה בטיפול שאינו מבוסס על ידע.

מדוע, אם כן, אתה עושה זאת?

מדוע ובאיזו זכות?

מדוע אתה מטפל בי? הרי אינך מכיר אותי כלל.

מה אתה יודע עלי? על טבעי, על זהותי, על מהותי, על שאיפותי, על חיי? כלום.

אך מאז נולדתי אתה מטפל בחיי, בחיי משפחתי, בחיי הקרובים אלי, באהובי ובעוד הרבה, הרבה בני אדם שאינך מכיר ואינך יודע לגביהם דבר.

אתה קבעת את מידת הרווחה שתהיה להורי, כי קבעת כמה כסף ישתכרו ומה יהיה כסף זה. קבעת מה ילמדוני בבית הספר. קבעת שאצטרך להפסיק את לימודי בגיל 18 ושלחת אותי לצבא, בו סיכנת את חיי והבאת להרג של חברי. ומאז ועד היום אתה ממשיך לסכן את חיי ללא הרף בהחלטות הפוליטיות שאתה מקבל.

אף כי אינך מכיר אותי כלל, אתה קבעת כי אתרחק ממשפחתי, כי הורי יכריחו אותי מגיל צעיר להתאים את עצמי למוסדות החינוך שלך ולתפישותיך. אתה קבעת חלק גדול מתפישותיהם בכך שהכרחת אותם להיחשף לשטיפת המוח התקשורתית שבנית, חלק מהשוק העריץ שיצרת כדי להתנות את אזרחי המדינה.

אתה הכרחת את אבי להשתמש במטבע שאתה טבעת ובשטרות שאתה הדפסת ובאמצעותם שדדת, בזזת וגזלת ממנו חלק ניכר מחייו ועבודתו, חלק חיים שלא היה לך שום זכות עליו. אתה נטלת מאבי בחוזק יד את מה שהיה יכול – וסביר שרצה - לתת לי. הצבת את עצמך ביני לבינו, ביני לבין המציאות. קבעת מה אשמע ומה לא, מה אדע ומה לא - ומה יהיה ראוי שארצה ומה לא. היכן הם כל הדברים האלה, שהסתרת ממני בכך שלא איפשרת לי אף פעם לראותם, לדעתם ולגעת בהם?

אתה הוא שהניח את צינורות ההשקייה של דעותי ודעות חברי, אשר הביאו אותנו לימה של ריב ומדון, שבה טבעו חברי הטובים ביותר כי לא מצאו קרקע איתנה…

אתה הוא שעקרת את עיני אהובי ועיוורת אותם. בגללך תראה אותי אהובתי כמהות חומרית ולא כמה שאני באמת - רוח חפשית.

אתה הצרת את צעדי ואת אפשרויות התפתחותי בחיי – ואינך מכיר אותי כלל. אינך יודע למה אני מסוגל, ובכל זאת לקחת לעצמך את הזכות לקבוע איך יהיו חיי.

אני בספק אם חשבת על כך עד עכשיו, אך יכולת. אלה שעבורם החלטת לא יכלו, כי הם היו עסוקים מדי, טרודים מדי, מתוכנתים מדי על ידי פעולותיך.

על אף העובדה שלגבי דברים רבים שלגביהם כבר קבעת עובדות כבר מאוחר מדי, אולי הגיע הזמן שתחשוב על כל מה שעשית לי ולאזרחים אחרים רבים.

הצדק מחכה לכך. מבחינתו שום דבר, אף פעם, אינו מאוחר מדי.