שפלות נצחית

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 740

 

ש פ ל ו ת נ צ ח י ת

על מלחמת המעמדות הישראלית

אחת מהנחות היסוד המובלעות של האידיאולוגיה השמאלנית מאז מרכס היא שלהיות פועל פשוט זה להיות מושפל, מנוצל ובכלל בעל מעמד ירוד.

במסווה של מהפכה שויונית הנציח השמאל את תפישת המעמדות העתיקה שהיהדות ביטלה והקיאה מתוכה ומתוך התרבות האנושית ביום עלותה על בימת ההסטוריה. בנגוד לחברה היהודית שהוצעה על ידי התורה, בה הכל שווים וגם המלך אינו יכול לפגוע בזכויות הקנין של היחיד, השיב הסוציאליזם את הגלגל אחורה לימי קדם האפלים שבהם נקבעים מעמדות מראש והשלטון עובר, כזכות מורשת, מאב לבן.

בישראל הצליחו רעיונות שוא אלה להכות שורש במיוחד בעדות המזרח שיובאו למטרת עבודה שחורה החל משנות החמישים והיום יש לנו שני מעמדות פסיכולוגיים: השליטים והעבדים. בעוד שעל המעמד השליט אין זה המקום להרחיב, זולת הערה לגבי העובדה שאין לו שום זכות מציאותית (אובייקטיבית) לשלוט, מעמד העבדים מהווה היום את רוב העם, ורובו של רוב זה מאמין שעליו לציית לשלטון ולחיות עפ"י הוראות מגבוה.

והעם בישראל, אחרי התאמה מתאימה מצד השלטון, גם מאפשר לו שמטרת חייו תיקבע על ידו מיום לידתו ועד יום מותו. העקרון השולט באיכות החיים של הישראלי הוא השפלות המובנית במעמד הנמוך; כל עוד לא מצליח בן מעמד זה לעלות אל פני השטח של השלטון, הוא נידון לחיי מרתף ירודים, שכל העקרונות הכלליים הראשיים שלהם אינם נקבעים על ידו, והוא אינו אלא ממלא הוראות ופקודות הנמסרות מן הקומה העליונה.

במידות אחרות ובגרסאות שונות, חווים היהודים והערבים בישראל את אותה חוייה של נחיתות, אשר החברה המקומית מבוססת עליה. אותה פילוסופיה המתורגמת אצל היהודי לתחושת נחיתות מתורגמת אצל הערבי לאותה תחושה בתוספת הנחישות להוציא את משפילו אל מחוץ לעולם. זהו היסוד לרגשות הנקם שמניעים את האוכלוסיה הערבית ולמעשה את יצירת המאגר האנושי הרצחני שאוכלוסיה זו מייצרת ברציפות וללא שום סימן של הפוגה בפס-הייצור.

פס ייצור זה ממשיך לנוע כל עוד ממשיכה בפעולתה התעמולה המעמדית המכוונת אצבע מאשימה כלפי הקפיטליזם / אימפריאליזם / ישראל / יהדות (מחק את המיותר).

מה שמיושם אצל "בן מעמד הפועלים" מירוחם בשביתה פראית המלווה בהצתת צמיגים הופך אצל הצעיר הערבי לאחדות רעיונית סינתטית המשלבת בין האידיאולוגיה הסוציאליסטית ה"מודרנית-מהפכנית" לבין האיסלם. בזמן שבו הראשון מסית נגד האימפריאליסט ככובש, גוזל ומשעבד, מצדיקה הדת המוסלמית את חיסולו על יסוד היותו כופר באל – והאידיאולוגיה הלאומנית האנטי-ישראלית עוטפת את החבילה.

ואין לשכוח כי המכנה המשותף לכל אלה – מהסוציאליזם המרכסיסטי ועד לאיסלם הפוליטי הוא האשמת האוייב – ישראל ו/או היהדות ו/או הקפיטליזם ו/או העושר בפגיעה בזכות הרכוש. לפחות לפי גישות אלה מדובר בתנועות אויבות שמטרתן השפלה מתמדת ולכן מה שהן חוות – שאותו הן מבקשות לנקום - הוא סוג של שפלות נצחית.