מתוך מחאה ותחת כפיה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 796
מתוך מחאה ותחת כפיה
על חיים מוסריים בחברה לא מוסרית
מוצא אדם את עצמו, עם לידתו, אזרח של מדינה, ולאט לאט נחשפת לפניו קבוצת עובדות ועדויות שמהן עולה כי מדינה זו איננה אלא כנופיה אכזרית של פושעים, הפוגעת בכל מי שקשור אליה – וברור לו שכאזרח שלה הוא שותף של כל הזוועות שמבוצעות על ידה.
והוא יודע שזה נכון אפילו אם לא היה שותף פעיל בזוועות עצמן, כי הצורה הזעירה ביותר של שותפות ברוע היא חובת תשלום המסים, ולו רק מעצם העברת המשאבים שאותה הוא מבצע בעת שהוא משלם מסים עקיפים על רכישת מוצרים.
ברמת מודעות כלשהי, הוא גם יודע, כמו כל אזרח של מדינה כזו, כי במוקדם או במאוחר ימצא את עצמו מול בית דין חסר פניות, שעלול להיות מצפונו, צאצאיו, האל או כל אלה גם יחד – ואז ייתבע להשיב על השאלה: למה שיתפת פעולה עם הפשע?
מה יוכל לומר אז להגנתו? מתוך מחאה ותחת כפיה.
זו התשובה שצריך אדם ישר מן הישוב לשנן לעצמו דרך קבע: מתוך מחאה ותחת כפיה.
ההכרזה על כפיה היא הצהרה על האמת שבמצב. חשיבותה של זו היא בהפרדה הרוחנית שעושה האדם בין עצמו לבין העוול, ברוח האמירה: "ידי לא שפכה את הדם הזה".
האדם הוא יצור בעל בקרה עצמית חזקה: הוא מתבונן בראי המוסרי, מזהה את עצמו – והזיהוי הזה הוא תנאי לאיכות חייו הנפשיים; יודע היחיד כי זיהוי זה יקבע את אושרו. לכן, ככל שמתגברים מעשי העוול שבהם שותף השלטון, ככל שעולה גבוה יותר שוועתם של המעונים ומתגברת זעקת הקרבנות, כך צריך האזרח היחיד ללמוד לומר לעצמו את האמת – שאת הסיוע לפושע הוא עשה תחת כפיה, שכמו עציר במחנה ריכוז, מעולם לא בחר מרצונו החופשי לשרת את העוול או לבצע את הזוועות שנכפו על אסירי המחנה. במציאות עובדתית שבה נראה לאדם כי דבר מכל שיעשה אינו יכול לשנות אותה, כי אין בידיו היכולת לשנות את הדברים או לתקן אותם, הוא צריך להזכיר לעצמו כי הוא לא בחר לבצע את הזוועות שמבצע המשטר המקומי – וכי הדברים נכפים עליו על ידי ראשי הכנופיה האלימה, שהם הם בחרו בפשע.
מהי המחאה? אמירת הדבר בדרך שבה יישמע(*) גם לאחרים.
מדוע היא כה חשובה? קודם כל כדי שלא תהיה שתיקה. שתיקה, שכמוה כהסכמה, היא המלכודת שבה לוכד אדם את עצמו בעיניו ובעיני החשובים לו; על שתיקה הוא עלול לשלם במחיר היקר של שלוות נפשו כי בעוכריו היא. כשהוא מביע מחאה הוא צובר נשק מוסרי חשוב באמתחתו – נשק ההצהרה: לא שתקתי. דיברתי כנגד הזוועה. הדבר הוא בנפשו של היחיד, שכן שתיקה, בהקשר כזה, כמוה כהתאבדות, כאיבוד עצמי.
חוץ מאלה, המחאה היא גם מדרכי התיקון: גם אם בנקודת ההווה לא נראה כי המחאה עשויה להשיג משהו, כדאי לו לאדם לחשוב, כמו איכר, שמתי שהוא בעתיד, זריעת האמת תצמיח צדק.
(*) אלא אם כן המצב הוא כזה שיכול אדם להינזק בשל אמירתו.