ממסד של עוול
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 990
ממסד של עוול
באתר שבו חושבו לאחרונה סכומי הכסף שהוצאו על ידי חברי הכנסת בשנה החולפת הגיעו לסיכום: 7,733,992.96 , שבעה מיליון ש"ח ועוד קצת!!! בין הח"כים ואנשי הציבור שהוצאותיהם מהוות את הסכום היה הבזבזני ביותר נשיא המדינה, שמעון פרס, שהוציא 123,870.17 ש"ח. אין בידינו תשובה על שאלה כמו באם היתה כל ההוצאה הזו מוצדקת, אך אין ספק שכאזרחים רואים אנו סימנים מוחשיים לבזבוז רב של כספי ציבור המתחולל סביבנו. אין צורך בידיעה מופלגת בחשבון כדי לחבר את הבזבוז הזה למידה שבה שומה עלינו לשאת בנטל.
במדינת ישראל מגיע מס הכנסה שאנו משלמים ל45% משכרנו. אם נוסיף לכך את המע"מ - 16% - את הביטוח הלאומי - 6% - ואת מס הבריאות - 5.5% - קל יהיה לראות כי החלק שאותו משלם אדם מישראל לטובת המדינה מכספו עולה על מחציתו של מה שהוא מרוויח. זה נכון שלא כל אזרח משלם מסים רבים אלה כי רבים הם האזרחים הלא-פעילים (כמו חלק גדול מהנושאים במשרות ציבוריות) אך גם אם לא כולנו מגיעים לרווח שמאפשר לנו לשלם מסים אלה אל נשכח שבנוסף להם קיימים מסים שונים אחרים, רבים ומגוונים, שחייבים רובנו ככולנו לשלם, החל ממסי הארנונה, החשמל, הבטחון וכלה במסי מכירה (אם אנו מוכרים את ביתנו), קניה, שבח, דלק, סיגריות וכו' - וקיימים עוד מיסים רבים, שלחלק גדול מהם איננו מודעים כלל, כמו מסים על חסכונות, בורסה, מתנות, ירושות – ומסים רבים שאותם איננו רואים ככאלה כי הם מוצגים ככיסוי הוצאות, כעמלות, כעלויות ועוד. למעשה, לגבי כל מרכיב הקיים בכל מוצר שקיים בחיינו נדרשים אנו לשלם מסים, מסים ועוד מסים.
בפועל מראים החישובים שמה שנשאר לנו ביד הוא כ 22% ממה שאנחנו מרוויחים, מה שמשמעותו שכל חודש נכנסת יד לכיסנו ולוקחת לנו מעל 78% מהמשכורת... מדובר ביד שבעליה טוענים לכך שכל מה שהם נוטלים מאיתנו הוא חלק קטן ביחס למה שהם מחזירים לנו בשירותים שהם עושים עבורנו ושלמעשה בסופו של חשבון אנו יוצאים נשכרים. כאזרחיה של מדינת ישראל אמורים אנו להאמין ביכולתם של אנשי הציבור שלנו לשפוט נכונה את מה שראוי לעשות במשאבינו, בין אם הדבר עולה בקנה אחד עם העובדות שבהן אנו צופים בעינינו.
אך אפילו אם נאמין באמת ובתמים לכך שיש צורך בכל מה שנרכש בעבודתנו ושההוצאות של כספנו אכן נעשות בדרך של שיקול תבוני ראוי, המביא לנו, כאזרחים, תועלת ורווח רבים, אין בכך כדי להעלים את העוול הגדול שקיים בעצם הדרך שבה נעשה הדבר: בכפיה כוחנית, מקיפה וגסה, אשר איננה מתירה למשלם המסים (וכולנו, למעשה, כאלה) לערער על שום פרט הכלול בה. יש עוול גדול ומזוויע בכך שהאזרח הישראלי איננו מחזיק בשום אפשרות מעשית לבקר את הדרך בה מוצאים משאביו. עוול זה משמעו התעלמות מהעובדה שרצונו של אדם הוא כבודו ושהתעלמות מרצונו היחידאי של האזרח פירושה התייחסות אליו כאילו איננו אדם של ממש. מדובר במה שהוא יותר מסתם עלבון; מדובר במה שניתן לראותו כהצהרה מצד המדינה על טבעם של אזרחיה.
באמצעות שיטת המיסוי שלה והוצאת המשאבים על ידי השלטון בה, מבטאת מדינת ישראל את היותה מסגרת שאיננה מתחשבת ברצונם, טעמם ושאיפותיהם של אזרחיה. לאור זה מהווה ישראל מסגרת פוגענית המכוונת נגד זכויות האדם היסודיות של אזרחיה ובראשן זכות הקנין. ניתן רק לדמיין עד כמה מהווה עוול זה, המלווה את מדינת ישראל מאז היווסדה, מקור לסבל קשה עבור כל הישראלים.