יא גירוש היהודים הגדול מכולם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 704
גירוש היהודים הגדול מכולם
מאז קום המדינה מתרחש בה גירוש היהודים הגדול ביותר שהיה לעם היהודי מאז גירוש ספרד. זה שרואה את עצמו "יורד" מגורש למעשה ע"י התנאים הלא אנושיים שיצרה ממשלת ישראל. ממשלה זו אינה מעוניינת במי שחזק דיו להתנגד לה ומעדיפה שיוציא את עצמו למדינות חוץ מרצונו - במיוחד לאחר שסחטה כל מה שהיה ניתן לסחוט ממנו, ובמיוחד כשהוא זה שמשלם את הכרטיס.
בגירוש הנוכחי השלימה ממשלת ישראל פעם נוספת חלום שמלכי ספרד והאינקוויזיציה הספרדית לא יכלו לממש: בעוד שבספרד נבזזו היהודים וגורשו לאחר מכן פעם אחת, הצליחה ממשלת ישראל, שצרכיה הכספיים מרובים כנראה מצרכיה של מלכות ספרד, לפתח ולהפעיל גירוש רב-פעמי וארוך טווח: לאחר שמוצצים את לשדו של האזרח התושב, מגרשים אותו החוצה - ובו בזמן עסוקה זרוע אחרת של הממשלה בגיוס תושבים נוספים כקרבנות לטרף הפקידות; הירידה הגדולה היא אות הקין החמור ביותר שישאו אנשי ממשלות ישראל לנצח; זהו אחד הפשעים הגדולים ביותר שבוצעו כנגד העם היהודי בכלל ונגד העם היושב בציון בפרט: הם גירשוהו מאדמתו. במשך למעלה מארבעים שנה הביאה ממשלת ישראל את אזרחיה למצב חוסר הברירה שהכריח מליון מהם להגר. אין תעודת עניות חמורה יותר ועדות מרשיעה יותר אודות חברה אוכלת יושביה מזו של חברה שבניה עוזבים אותה בהמוניהם.
אלה שגלו מארצם גורשו, פשוטו כמשמעו על ידי זה שלחץ אותם, הצר את צעדיהם ורדף אותם עד שלא יכלו לשאת יותר את המועקה, את חוסר האפשרות להאבק, את העובדה שאחיהם מחטטים בכיסם. ארצות נכר מלאות במהגרים ישראלים הכמהים לחזור, אך אינם יכולים להרשות לעצמם לשבת בישראל הכבושה. בתחושה, יודעים הגולים כי אין כבוד האדם מכובד במדינת ישראל והם נקרעים בין אהבתם לארץ לבין שנאתם לצורר המחזיק בה. הממשל הישראלי, המנסה להציג את הגולים כנמושות משקר בכדי להטעות; לא רק שאנשים אלה אינם חלשים ורכי לבב - ההיפך הגמור הוא הנכון; הגולים אינם חוששים מן המאמץ והעוני החומרי כשלעצמו (וחלק גדול מהם השתתף במלחמות ישראל ועבר מאבקי קיום קשים בארצות ניכר בהן נאלץ להתחיל לבנות עצמו מחדש) - הם חוששים מאי הצדק השורר בארץ, זה שאינו מאפשר להם להתקיים בכבוד, זה שנוטל את פרי עמלם ומוסר אותו למול עיניהם לפקיד העצל.
אנשי הממשל, שבגללו נאלץ העם היהודי לצאת לגלות נוספת, שבגללו נתפוקקו פעם נוספת קשרי משפחה ונתפרדו קהילות, יודעים יפה את חרפתם בענין ומנסים להסתיר אותה מאחורי טענות משלהם. הם מאשימים את המהגרים בכך שניצלו את ישראל ואת אזרחיה וזנחו אותה. מבלי לומר זאת בפירוש הדביקו להם אנשי הממשל בישראל תוית של בוגדים תחת הכותרת "יורדים". במשך עשרים השנים הראשונות של קיום המדינה הבוזזת הם ניסו לגרום ליורד שיחזור על ידי כך שהפעילו עליו סחיטה רגשית מכוערת בכך שגרמו לו לחשוב שהוא הגורם לכל מה שלקוי במדינה.
הבוזז הישראלי הצליח להביא את האזרח בישראל לשנוא את אלה מחבריו שהעזו לעשות את צעד העזיבה - במקום שישנא את אלה שגרמו למצב זה. אך הבוזז הישראלי עוד הרחיק לכת מכך: בנוסף למה שהוא מצליח לסחוט מאזרחיה האסירים של מדינת ישראל הוא מצליח לשלוח את זרועותיו אל התפוצות ולתקוע אותן לכיסי היהודים בכל אתר ואתר.
כך מצליחה ממשלת העריצות הישראלית במבצע פשע נוסף שהוא ללא תקדים בהסטוריית אי המוסריות הפוליטית העולמית: היא הופכת לממשלה היחידה שמצליחה לגבות כספים לא רק מבית אלא גם מנישומים בכל רחבי העולם. המגבית הקוראת לעצמה "יהודית", פועלת כשותפה לפשע בהציגה את מדינת ישראל כהתגשמות חלום העם השב לארצו ואת פעליה של ממשלת ישראל כביטויים של התממשות הערכים היהודיים במאה העשרים.
הגופים הקרויים משרד הקליטה והסוכנות היהודית משתפים פעולה בעוז עם השלטון המרכזי בתרמית זו שמטרתה להביא לישראל משלמי מסים רבים ככל האפשר. המגבית משתפת פעולה עם העסקנים הישראלים המפעילים על יהודי התפוצות סחיטה רגשית ישירה; הם גורמים להם לחוש אשמה על כך שהם אינם נמצאים בישראל, הם מציגים לפניהם את מלחמות ישראל כפעולות הנעשות למענם ע"י אחרים ומביאים אותם לחוש כמשתמטים. התוצאה: תרומות של סכומי עתק הנוזלים לקופות נטולות התחתית של תקציבי המדינה... בכך פועלים במרץ הכוחות המציירים כלפי היהודים שבתפוצות את ארץ ישראל כהתגשמות חלום הדורות וגן עדן עלי אדמות.
כל זה נעשה, כמובן, במסווה "חוק השבות" המוצג כטובה מייוחדת הניתנת ע"י מדינת ישראל בכדי לאפשר ליהודים לחזור לארצם. רשות זו היא הראשונה ברשימה של זכויות המוענקות על ידי הפקיד לעולה. זכויות אלה פועלות, מאוחר יותר, כמכשירים בידי הממשלה לצורך סחיטתו הרגשית של זה שמקרוב בא לפי הנוסח הידוע כ"ראה מה עשינו בשבילך - עכשיו תורך לעשות בשבילנו". כך נכנס העולה הנלהב למעגל התשלומים שמאוחר יותר, כשיאבד את התלהבותו וירצה להפסיק לשלם, יעמוד בפני הברירה להמשיך לשלם או לעזוב את ארץ הקודש - וכל זאת בשל כך שהוא מקבל את מה שלא ביקש ומה שהוא ממילא שלו - את הזכות להיכנס ולדור בארץ ישראל.
כך, על ידי מכירת זכויות לאנשים שהן שלהם ממילא - ובכלל זה, התרה ליהודים לשבת בארץ ישראל כאשר אין למתיר שום עדיפות בענין על פניו של יהודי אחר - השתלטה הכנופייה השלטת על אחד הערכים העיקריים הנצרכים על ידי היהדות: ארץ הקודש.
כנופיית הבוזזים המהווה את הממסד הישראלי מחזיקה היום במונופול על מקומות הקודש של העם היהודי: על פי הנהגה זו ישק דבר בכל הקשור במתן זכויות בענין זה שהוא, במקרה הטוב, כלל-יהודי. גניבת זכות זו מאפשרת לאנשים אלה למנוע או להרשות ליהודי (וגם ללא יהודים) את הביקור בארץ ישראל או במקומות הקדושים, לקבוע תעריפי ביקור - וגם לגבות את התשלום בהתאם לקביעתם השרירותית; כך הם יכולים להכניס לכיס הקרוי "קופת המדינה" ממון נוסף - הפעם עבור הסחיטה שבהחזקת המקומות הקדושים לבני שלוש דתות כבני ערובה.
"שבויים" נוספים בידי השלטונות הפכו זה מכבר אתרים ארכיאולוגיים ושמורות טבע אשר גם הביקור החפשי בהם נאסר כבר והוא מותנה בכסף - המוסף שוב על מה שכבר ניתן לפני כן באמצעות תקציב ממשלתי, בתירוץ שהשמירה על שלמותם של מקומות אלה צורכת כוח אדם נוסף. כך צצים חדשים לבקרים תשלומים נוספים וגופים נוספים להצדיקם. כך, בעוד האזרח נאבק לחסוך ולצמצם את הוצאותיו גדלה באין מפריע המפלצת הממשלתית ומתנפחת למימדי ענק.
אין סוף לתחבולות ולדרכים שבהם יגבה הבוזז את שלו - ושום ערך מוסרי לא יעמוד בדרכו אל מטרתו. שתי מסכות לה, לממשלת ישראל - אחת, חייכנית, מופנית כלפי חוץ ומזמינה ואחת, זועמת, מופנית כלפי פנים. מטרת הראשונה להביא קרבנות והשניייה לסלק גופות.
עסק התרמית של עריצות תקומת ישראל מקיים מחזור ער של עולים נכנסים ומהגרים היוצאים בו זמנית; העולים שנכנסים בכניסה הראשית מקבלים פרחים, סיוע, דיור, מענקים ועוד כיו"ב ששולמו על ידי עמלם וזיעתם של המהגרים השפופים והרזים היוצאים בדלת האחורית. היורדים, ששילמו, מקבלים משליטיה של החברה וממשתפי הפעולה שלהם קיתונות של בוז והשפלה. מטרתם של אלה, בין היתר, היא לעקור מליבם כל רעיון של תביעה אפשרית מצידם.
אכן, עד היום לא חשב איש מאזרחי המדינה לתבוע מממשלתו פיצויים ונזיקין על כל הרע שגרמה לו ע"י החלטותיה. לכאורה, נראה הדבר כאילו אנשי השלטון הם היחידים המשוחררים מלתת את הדין ולשלם את הפיצוי על העוולות שגרמו אך לא ירחק היום שבו יחזיקו נתיניה של מדינה עריצה בזכות לתבוע את שלהם מידי המנשלים, היום שבו יקבלו היהודים פיצויים לא רק מממשלת גרמניה אלא גם מממשלתה הפושעת של ישראל. יש לקוות גם כי משתפי הפעולה בפשע הכחדת ערכי העם יתנו את הדין במשפט צדק.
מטרות נוספות שמשיגה השמצת האמיצים שהחליטו כי אינם מוכנים יותר לציית וחיפשו את גורלם בארצות נכר היא הרתעת הנשארים מכך שיקראו גם להם בשם הנורא "יורדים". אך יציאה ממדינת עריצות למדינה חפשית יותר היא עלייה ולא ירידה. עזיבת ישראל של היום היא, ללא ספק, מוסרית יותר מציות עיוור לשלטונותיה וזה שנשאר לגדל בה את משפחתו מתוך בחירה משליך את יהבו על קרן הצבי של ההחלטות המסוכנות והבלתי אחראיות המבוצעות בידי הממשלה.
אלה שמגיעים לישראל - תיירים,משקיעים או עולים חדשים - טועים ו/או מוטעים ע"י שטיפת מוח נטולת בסיס שמפעילה הממשלה בעולם בכדי למשוך משלמי מסים וכספים אחרים נוספים לרשתה - אך הם מגלים מהר מאד את האמת המרה; תוך התהליך הבירוקרטי שיקבלו העולים במשך חדשי שהותם הראשונים בישראל יאבדו רבים מהם את החשק להשאר במדינת היהודים. לאחר שקיבלו סיוע ממשלתי בהעברת נכסיהם ומשפחותיהם לישראל ובילו שנים של עמל ונסיון להשלים עם המציאות הפוליטית או לשנותה הם יעזבו על חשבונם הם כשהם משאירים חלק מחייהם בכל סיבוב בדרך הארוכה בחזרה.
כמו בכל סחיטה, גדול המלקוח ככל שגדולה האהבה. אהבת יהודי הגולה והישראלים לארץ ישראל היא גדולה וקבלת ארץ ישראל בחבילה אחת עם ממשלתה היא דילמה קשה במיוחד למי שהתאהב בארץ או בתושביה. השלטון, היודע יפה מאד את גודל הכאב, משתמש בקלף זה בכדי להפעיל סחיטה על תושבי הארץ וגם על אלה שמקרוב באו. בישראל ניתן לשמוע תדיר את הפנינה "אם לא מוצא חן בעיניך כאן אתה יכול ללכת." כשדבר זה נאמר למי שהשקיע מאמצים עצומים בהגעה או בזמן שהותו אין כמוהו לכיעור ולזדוניות - והדבר נעשה אורח קבע.
לגבי העולה החדש שהתפתה לבוא לארץ ישראל ולהגשים חלום מופעל ההליך הבא: הפקיד השליט אוחז בחזקה בחוט הדיג רק עד לאחר שבלע הדג העולה לארץ את הפתיון. הוא יודע כי מנקודה זו ואילך הוא כבר אינו חייב להתייחס אליו בזהירות או בכבוד וכבר ניתן לתת לו את טיפול האסיר הרגיל... אם מתלונן העולה בפני תושב קבע על הטיפול שלו הוא זוכה הוא נתקל בהתרעמות שגם היא תוצר חינוך ישראלי מובהק: מאשימים אותו ש"יש לו דרישות מוגזמות" בזמן שהוא מבקש לא יותר מאשר הבטיחו לו.
עולה כזה שנתקל בביורוקרטיה הישראלית בפעם הראשונה בחייו זוכה לחוייה מחרידה; הוא איננו יכול למצוא את מי שהבטיח לו הבטחות עוד בהיותו בגולה ואף אם יכול היה למצאו הוא לא יפיק מכך תועלת כלשהי שכן בחינגת ההתחמקות מאחריות לא ישיג העולה דבר. כוחו וזמנו יתכלו הרבה לפני שיתמו הפקידים, הטפסים והתורים ולאחר חדשים, שנים או תקופת חיים הוא יתיאש מן המאבק הסיזיפי.