טז עזרה לנזקקים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 881
עזרה לנזקקים
אל תבטח באיש השלטון גם כשהוא לוחץ על נקודות חולשה רגשית כמו עזרה לנזקקים. אם אתה רוצה לתת לנזקקים תן להם ישירות. אל תבטח באיש הממשלה כמתווך בענין זה: אם הוא איננו מרמה, משקר וגונב אזי הוא פשוט לא יעיל.
אם רצונך לסייע לבניה החלשים של חברתך תן, אם ברצונך לתת באמת, דרך אירגונים שונים הקיימים בחברה היהודית זמן רב לפני שהמציא הסוציאליזם את הגרסה המעודכנת שלו למדינת הכפייה הסוציאליסטית; אירגונים כאלה אינם פרוצים מבחינה מוסרית, והם מסוגלים באמת לעזור. הם יבטיחו לך בודאות שהכסף ילך לידיים שזקוקות לו; שם תדע איזה חלק מכספך הולך, לאיפה ולמי. שם תוכל לדעת בדרך זו אם כספך הולך לטובים או לרעים, לעניים באמת או לעשירים, ללחם לנצרך או לעוגות לכאלה שהם עשירים יותר ממך. שם גם יידעו להעריך יותר את מה שאתה נותן ולא יתייחסו אליך כאל עבד שחייב לתת.
בראותך את עדת העשירים חסרי הדאגה הסובבים במדינה ובארצות חוץ, כשהם נהנים מחיי מותרות ומכבוד ויקר הנמצאים מחוץ להישג ידך, חשוב על כך שאלה המשרתים שהפקדת על רכושך לפני ארבעים שנה. זכור כי לא רק שלא הפכו מאז ליצרנים כמוך אלא שעוד הוסיפו על מעמסת העבודה שלך. האזרחים כולם, עשירים ודלים כאחד, שביניהם כאלה שאין ידם משגת קורת גג, מכונית או בגד חדש, הם ששילמו במשך 40 שנה את עלות בתיהם, מכוניותיהם, ביגודם, ונסיעותיהם של הפקידים – ושהמשותף לאלה הוא היוקר הגבוה של עלותם.
נבחר הציבור חי, למעשה, ברמת החיים שבה חי עשיר מופלג אך מצבו טוב בהרבה מזה של העשיר היצרן מכיוון שהוא איננו נטרד בדאגות המטרידות את מרובה הנכסים. לעומת היצרן שחייב להיות עסוק במחשבה על בעיות הקיום, הייצור והמכירה ובנוסף על כך במחשבה על ההליכים הביורוקרטיים העומדים לפניו, השר יכול להרשות לעצמו לבלות בנעימים בחיי שלווה ונוחיות חסרי דאגה. הסיבה לכך היא שלשר או לפקיד הגבוה יש מקדם בטחון שאין לאף איש עסקים מצליח: את איש העסקים עצמו.
לכאורה עשיר האזרח העשיר יותר מן השר, משרתו, אך מעשית העשיר מביניהם הוא זה שיש לו יותר אפשרויות - השר. מלבד הפרסום והכבוד שמהם נהנה השר ואשר מגיעים בצדק דוקא ליצרן, נהנה השר מעושר נסתר שהוא תוצאת קירבה להחלטות שיש להן משמעות כלכלית. כתוצאה מכך מגיע השר במדינת ישראל לשליטה במנגנוני ההתעשרות אותם הוא מפנה אל קרובים ומיודדים המשלמים לו בדרכים רבות, נפתלות ונסתרות, משיכול החוק לחשוף.
כל הדלתות שלעיל, הפתוחות לגנבים הגדולים ביותר, גדולות הן לאין שיעור יותר מכל חריץ צר שמאפשרים פקידי הממשלה לאזרח הקטן לעבור בו. אך האזרח אינו חושד באנשי הממשלה: על אף מה שהוא רואה שיש להם הוא חושב שאין להם. על אף העובדה שהם חיים ברמה חמרית גבוהה הרבה יותר ממנו הוא רואה אותם כטובים וכתמימים. הוא רוצה שיהיו כאלה - אך, במוקדם או במאוחר, יהיה עליו להתפכח מחלום מתוק ודמיוני זה ולהחליפם.
איש העסקים הישראלי האמיד לא יוכל לעולם להשתוות לרמת הנוחיות לה זוכה נבחר הציבור שהוצאותיו משולמות ע"י הציבור. הפקיד מרשה לעצמו להיות היחידי שחי חיי רווחה במדינה ענייה. אפשרויות ההנאה שלו מרובות ומגוונות: הוא יכול לרכוש ערכים כעשיר משופע במותרות, הוא יכול לצאת לנסיעות לחו"ל, הוא מקבל מתנות, הוא נהנה ממקום כבוד באירועים יוקרתיים, מקבלת כבוד ומטובות ההנאה הנלוות לו. כל אלה הם דברים שעל האדם לרכשם בכסף. העובדה שנבחר הציבור מקבל אותם מבלי לשלם מוכיחה את עליונות אפשרויותיו על אלה של העשיר העמל – ובו בזמן את העובדה שהוא מטיל את חיתתו על כל סביבותיו. הרבה מהכבוד שמקבל הנבחר אינו אלא אימה מוצנעת ממה שהוא עלול לעשות במידה ולא יכבדו אותו...
בעת שהאזרח דואג בכל פעולה שלו לכך שכספו יספיק להוצאותיו ולדיווחים כלפי מעלה על פעולותיו - אין כל אלה מטרידים את איש הציבור הנוסע חפשי כציפור דרור מבלי להרהר פעמיים על דיווחים מבוקרים או דאגות כספיות. לאיש הציבור חשבון הוצאות פתוח. הוא יודע כי קהל של מליוני פרות חולבות מוכן לחליבה ושחיטה בכל רגע שיבחר - ועבורו שום פרה איננה קדושה. הוא יודע, כמו כן, כי פרות החליבה הציבוריות תהיינה אלה שתלכנה ראשונות באם יגיעו הדברים לידי כך שמישהו יצטרך לותר על נוחיות כלשהי - וכי הוא לעולם לא יידרש להוציא מכיסו חלק כלשהו של אחת מסעודות הפאר שהוא רגיל בהן.
הדברים שלעיל אינם נכונים אך ורק לגבי שרים או פקידים רמי מעלה. הם תופשים בכל דרגי הפקידות והם מייצגים את התגשמות חלומם של הפקידים הציבוריים באשר הם. בכל שלוחה של הממשלה, בעיריות, במנהל המועצות האיזוריות, באירגוני השירותים הציבוריים ובהנהלת כל חברה אשר לממשלה יד ורגל בה, יחזור סיפור העסקן, אשר בגלל קירבתו להחלטות מכריעות נהנה מעושר מציאותי ששום כסף לא יקנה לזה שעשיר חמרית. אזרח אמיד של מדינת ישראל במצבה כיום לעולם יהיה עני לעומת פחות השרים שבממשלה. איש העסקים הישראלי לעולם לא יוכל להגיע לרמת הנוחיות שזוכה לה נבחר הציבור.
רשמית, מקבל נבחר הציבור משכורת לא גבוהה במיוחד ובבדיקה השוואתית עם מקבלי משכורות אחרים במשק הוא יכול לטעון כי הוא איננו מועדף, אך זו תרמית: הממשל יודע היטב כי הכסף איננו אלא מה שקונים בו - ומשכורת השר או הפקיד מהווה חלק קטן מאד ממה שהוא מקבל באמת בהרבה צורות שונות דרך העדפות, הטבות, הנחות וסעודות יקרות הניתנות חינם. השוואת סכומי המשכורת היא תרמית שבאה להסוות בפני האזרח את העובדה שנבחרו חי ברמה גבוהה בהרבה ממנו.