ח רצונו של אדם כבודו

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1007

 

רצונו של אדם כבודו

אחד השיעורים החשובים והיסודיים אותו לא למדו מעולם האנשים המתיימרים לנהל את מדינת ישראל הוא מהו ערכו של היחיד וכוח פעולתו הרצונית והלא כפוייה. מנהיגי המדינה מעולם לא למדו שרק היחידים העמלים שבאו בהתנדבות ומתוך הכרה הם אלה שנתנו טעם וערך לחלקת אדמה זנוחה ושכוחת אל שהיתה פעם ארץ ישראל.

החלוצים היהודים היו באמת מי שהפריחו את השממה בארץ ישראל: הם קנו שטחים ביושר: בכספם ובעבודתם, הם עמלו להשביח את שטחי החקלאות, הם הקימו מרכזי ישוב ותשתית תעשייתית - ונלחמו בגבורה בכדי להגן עליהם מפני כנופיות בוזזים.

אך, כשמשון, נפלו גיבורים אלה בפח התרמית כשלא זיהו את הכנופיה האיומה שתפשה את השלטון על כל מה שבנו בארץ ישראל מאז ועד היום. הסיבה לכך שרומו בקלות היתה שרמאות זו בוצעה ע"י בוגדים מבית שהציגו עצמם כאחיהם ושותפיהם. בוגדים אלה, שהם ויורשיהם מחזיקים עד היום בגרון האומה, הציגו עצמם כשותפים למאבק ולחזון אך למעשה כל מה שרצו היה נתח ממה שכבר נוצר - ונתח זה ניתן היה להשיג רק באמצעות שליטה בעם.

בשנות השלושים והארבעים, במקביל ובהתאמה לפעולות האנטישמיות של הנאצים בגרמניה, התחילו העריצים השליטים בארצות ערב להפיץ את האגדה על היהודי הבוזז, ששם לו למטרה להשתלט על העולם ועל המזרח התיכון בפרט. הם עשו זאת לאחר שמשטריהם הלא-צודקים, המפגרים והבלתי אנושיים אויימו על ידי ערכי החופש שהביאו החלוצים היהודים לארץ ישראל. הדבר נועד לעצור את תנועת המדוכאים הערביים לעבר אפשרויות החופש והקידמה שנפתחו ע"י היהודים בפלשתינה דאז.

מה שהתחיל כשקר שהופרח במדינות ערב במטרה לעצור את התנועה הטבעית של אנשים מדוכאים לעבר החופש, אומת מהר למדי ע"י פעולות ממשלת ישראל. בחסות החוק האלים של המדינה הצעירה קיבלו בוזזים שמקרוב באו הרשאה להחרים רכוש פרטי, מבנים ואדמות של יחידים שאינם מעורבים בפעולות איבה. כך נהרסה במחי אחד תדמית ההישג המעוגן בעמל שהתאמצו החלוצים ליצור במשך עשרות השנים שקדמו לקום המדינה. היהודי המקומי היה לפתע בעיני כל לאדם המשתלט על שטחים ורכוש בחוזק יד וכך הוא נתפש עד היום.

פעולת גחמה לא מוסרית זו, שאין כמוה לסמל את מדיניותה הלא מוסרית של ממשלת ישראל מאז ועד היום, נתנה את הדחיפה הראשית למלחמה הארוכה והמתישה שמנהל העם היהודי כנגד מדינות ערב מאז ועד היום. כך הפכו מנהיגיה הפוליטיים של ישראל הצעירה את אזרחיה היצרנים לפושעים בפועל: הם יצרו תנאים שעודדו, התירו ודחפו את אזרחיה לביזה ולנישול.

אם היו היושבים בארץ ישראל ממשיכים בפעולה שהתחילו החלוצים לא היה שמם של היהודים נישא פעם נוספת לנאצה בעולם; אם, כחלוצים לפניהם, היו האנשים היושבים בישראל קונים את אדמתם רק ביושר לא היה איש מסוגל לתבוע אותם על גניבה כפי שקורה היום. בגלל הפעולות של המדינאים, שלא יכלו להבין את קדושת ערכי היחיד נבזזו, במסגרת השתלטותם על ארץ ישראל, אדמות מיחידים ערבים שבורותם היתה פשעם היחידי: אך בגלל הפעולה הלא-מוסרית של נישול יחידים אלה מאדמתם מתים עד היום יחידים בני העם היהודי.

ממשלת ישראל הביאה להחמצת כמה אפשרויות הסטוריות גדולות שהיו בידי העם היהודי. בנקטם במדיניות קולקטיביסטית, בה מודבר היחיד לטובת החברה, נתנו מנהיגי מדינת ישראל אור ירוק ודוגמה שלילית לעריצות מדינות ערב וחיזקו את כוחות השחור של העולם המוסלמי: הם נתנו לאלימים שבין הערבים את התירוץ שנזקקו לו לקיום מלחמה ממושכת בין שני עמים שאזרחיהם לא שנאו איש את רעהו לפני כן. הם נתנו לעריצים הערבים, ע"י דוגמה שלילית, הרשאה לנהוג בנתיניהם כבעבדים. כך, יותר מכל גורם אחר, הכינה הפוליטיקה הישראלית מרקחת שנאה שגרמה לעם היהודי להיות פעם נוספת מבודד ומפורד. כך נמנעה מהעם היהודי פעם נוספת השלווה והנחלה שכמה אליה במשך דורות רבים.

ההזדמנות לתקוע טריז של צדק בעולם של אי צדק הוחמצה. בידי העם היהודי היתה ההזדמנות הנדירה להביא חופש לאיזור של דיכוי והוא עשה זאת בהצלחה ובמשך למעלה ממחצית המאה הביא, ככתוב, אור לגויים; פעולתם של החלוצים והבונים הראשונים הביאה חופש לאיזור עריצות ודינמיות לחברה סטטית. במשך מחצית המאה, מאז סוף המאה ה-19, חולל העם היהודי את נס הפרחת השממה ע"י הבאת ערכי רוח נעלים למקום בו שלטו בורות ויובש - עד שבאו הבוזזים ונישלום מהישגיהם.

אך פעולת הנישול הקולקטיביסטית של הפליטים מרכושם היתה רק הצגת תכלית של הפוליטיקאים הישראלים לפני שפנו לעסוק במשלם המסים הישראלי עצמו. אחרי אלפיים שנה בהם גלה עם ישראל מארצו והיהודים נדדו הרחק מאדמתם הם גולים בארצם שלהם כשאין ברשותם אדמה השייכת להם בזכות. במקום ארץ מובטחת ניתנה לעם ארץ של הבטחות שהשליט מעולם לא מילא ושאין לו כוונה או יכולת למלא. פעם נוספת מוגבלת זכותו של היהודי בהחזקת אדמה - אך הפעם, שלא כמו במקומות זרים, הוא מנושל מזכות זו על אדמתו שלו.

האזרחים לא הסיקו את המסקנות הנכונות מפעולות מדינאיהם מ-48 ואילך: הם לא מחו כאשר השתלטה הממשלה על אדמות לא לה ושתקו כאשר הסכימו כוחות במשק לקבל לידיהם חלק מן הביזה. הם לא חשבו על כך שהסכמה לשוד מחזקת את השודד וכך, מיד לאחר שסיימה הממשלה הבוזזת עם רכוש הערבים הנמלטים היא עברה לטפל ברכוש אזרחיה שלה: היא הפקיעה את אדמת הארץ מידי תושביה.

האזרח התמים של מדינת ישראל עדיין מאמין שאדמת ארץ ישראל שייכת לו מכיוון שהוא מתבקש לשפוך את דמו עליה פעם אחר פעם. התושב היהודי של הארץ חושב שישראל נמצאת היום בידי היהודים מכיוון שהוא רואה דגל שעליו סמל יהודי המונף בכל אתר ואתר: הוא אינו יודע שהדגל, בעיני שליטיו, הוא מכשיר תרמית נוסף שכמו שאר המצאותיהם בא לקחת ולא לתת. מעבר לדגלים המונפים ולטכסים החגיגיים מדברות העובדות בקול הרם והברור ביותר: ארץ ישראל איננה שייכת לעם ישראל.

אזרח ישראל חייב לרכוש את אדמת הארץ ממי שאיננה שייכת לו. הוא חייב להעביר לשליטים את פרי עמלו בכדי לקבל את הזכות שאמורה להיות שלו - וגם זאת הוא מקבל בצורה מוגבלת, כשעליו להמשיך ולשלם עליה במשך כל ימי חייו - מה שמוכיח כי אין ליהודי בישראל אדמה שהיא, למעשה, שלו לחלוטין. כך, בארצו שלו, בזמן הווה, כבול עם ישראל בשלשלאות דומות לאלה שבהן נכבל בהיותו בגלות – אלא שבגלות היתה לו ארץ ישראל מקום שעל השיבה אליו יכול היה לחלום - היום לא קיים אפילו החלום...

אזרח ישראל איננו יכול להתיישב היום כרצונו בארץ אבותיו: הוא חייב לקבל רשות משליטיו ואת זו יקבל רק אם ישליש לידם נתח מחייו, כמו כל זכות אחרת שלו שהשלטון עוצר ממימוש. מצב ענינים זה הופך כל משימה הנחשבת כדבר מובן מאליו במדינה חפשית למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור האזרח בישראל; בגלל מדיניותה הרשלנית ו/או המכוונת של הממשלה קשה לאדם היושב בציון להגיע למקום מגורים משלו ולרוב מצריך דבר זה חסכון ותשלומים הנמשכים עשרות שנים. כאן יש לשאול את מנהל הקרקעות שלקח לעצמו זכות לחלק את האדמה שלא שייכת לו באיזו זכות הוא עשה זאת? באיזה זכות הוא גובה כספים עבור טיפול באדמות? באיזו זכות הוא מוכר אותן ולמי הולך הכסף?

התשובה האמיתית לכך תהיה שהזכות היחידה שלהם היא כוח הזרוע של המדינה הבוזזת שמשמעה שאין לו שום זכות. האדמה שייכת לבני האדם החיים עליה ותו לא. אמת זו היא גם מה שהביאה את החלוצים הראשונים לקנות אדמות ביושר. השקר הממשלתי, לעומת זאת, הביא את עם ישראל להסתבכות במלחמה ארוכה וחסרת מוצא על שטחים שנבזזו על ידי מנהיגיו מאנשים פשוטים וחפים מפשע של עם זר.

כן, הגיע באמת הזמן להחזיר שטחים לאלה שהשטחים היו שייכים להם מלכתחילה: לא למדינה או לעם אלא לאנשים שישבו עליהם ועיבדו אותם - ערבים ויהודים גם יחד. זכויותיהם של אנשים אלה מעוגנות לא רק במגילת הזכויות של מדינת ישראל אלא - וחשוב הרבה יותר - במגילת הזכויות של העם היהודי: התנ"ך. זן זכותו של כל יחיד לשבת תחת גפנו ותחת תאנתו, באם רכש אותם ביושר. הגיע הזמן להחזיר את האדמות, את הבתים, ואת שאר הרכוש והזכויות לחפים מפשע שנגזלו, נשדדו ונבזזו: לא העמים אלא היחידים, לא הגופים השליטים אלא האנשים בשר ודם שחיו ועמלו והשיגו את הבית או השדה שנבזזו מאוחר יותר.

אין שום הצדקה למסים הנגבים על אדמות, רשיונות בנייה, היתרים, חמרים ועבודה - ומלכתחילה אין שום הצדקה להחזקה של הממשלה בבעלות על מה ששייך לעם בזכות. ההתיימרות לייצג את הצדק האלוהי ע"י אנשים שאינם מכבדים אפילו את "לא תגנוב" היא גרועה ממגוחכת: היא זידונית. האם זה מוצדק אובייקטיבית שאדם ישלם במשך עשרות שנים את מחיר דירת מגוריו? מה יש באדמה שעליה ניצב ביתו או בחומר שממנו עשויים קירות דירתו שיצדיק עמל חיים? אף אם היה היהודי בונה במו ידיו את ביתו לא היתה הבנייה אורכת למעלה משנה-שנתיים - אז איך, בעיצומה של המאה העשרים הטכנולוגית, נוצר המצב הקיים שבו חייב האדם בעמל חיים לצורך מגורים?

הפרעונים החדשים שבשלטון הם אלה שהחזירו אותנו לעבודת פרך בחומר ובלבנים - כאילו עלינו לעבוד יום שלם מחיינו עבור כל לבנה בקיר ביתנו. זו תוצאת מצב כלכלי שבו נופח כל מרכיב קטן למימדי ענק. כך, גרמה אחיזת המלתעות הרעבות של המנגנון הממשלתי בכלכלה ליוקר כה גדול של חמרי ואמצעי בנייה שרק יחידי סגולה ומקורבים לצלחת מסוגלים להגיע למשימה ששמה בית מרווח; השאר חייבים להסתפק בדירה ולתכנן את מספר ילדיהם לעתיד לפי השטח המרובע שלה...

כל זה נעשה במסווה של הגנה על זכויות האזרח וכביכול, לטובתו. במסגרת זו כלולים חוקי הפקעה מחרידים כ"חוק הגנת הדייר" אשר מחרימים דירות ובנינים מאזרחים חפים מפשע לטובת ה"מסוגלים פחות". תוצאת חוקים דרקוניים כאלה היא פחדו המתגבר של האזרח מפני התעשרות והחזקת רכוש בארץ ישראל. בעטיים של חוקי "הגנה" מסוג זה איש אינו מוכן לבנות בארץ דירות להשכרה. עלות יוקר המחייה הישראלי ביחד עם מסים גבוהים על חמרים, עבודה וייבוא מכשירים מייקרים את תהליך הבנייה עוד יותר, ואת הטון העיקרי בענין המחיר הגואה נותנים חיובים ציבוריים נוספים כאלה או אחרים של תכנון, רשיונות בנייה, אישורים עירוניים ואישורי נשימה.

כך, מול כל קושי מציאותי טבעי שאין לאדם ברירה לגביו, מועמסים על האזרח הישראלי קשיים עצומים שהם כולם ביטוי לבחירתו של הממסד להמציא צרות. המצאותיו הזידוניות של הממשל נעשית במסגרת מזימתו לעצור את חיי האזרח. במצב שנוצר על ידי פעולותיו אין ידו של האזרח הפשוט משגת אף לשכור דירה לתקופה ארוכה - שלא לדבר על רכישה בזמן קצר.

מצב זה מחייב את האזרח הישראלי לא רק להשקיע חלק ניכר מעמל חייו במקום מגורים אלא גם להשתקע לתקופות ארוכות ביותר במקום אחד ולאבד אפשרויות תנועה - מה שמגביל אותו מבחינת עסקיו ותחומי עבודתו. כך, כפי שמשתק השלטון את הליכי החופש של האזרחים מבחינת חופש פעולה, הוא משתק גם את המעבר הטבעי ממקום למקום - מעבר שהוא אפייני לחברה מודרנית בה יש תנועה משתנית של ריכוזי פעילות כלכלית.

ממשלת ישראל רואה עצמה כבעלת האדמות הכללית בארץ ישראל. מדוע ולמה? אם מדינת היהודים מתייחסת לכתובים היהודים העתיקים - הרי מצויין בהם במפורש כי האל נתן את הארץ לעם ולא למנהיגיו. אם נתן האל את הארץ לעם ישראל ככתוב הרי הארץ שייכת להם לכולם ולא עומדת לשימושה ולשליטתה של קבוצה נבחרת - ואם לא קיבל עם ישראל את הארץ מן האל איזו משמעות יש למדינת ישראל ולסמכויות ממשלתה מלכתחילה, אם אלה מייצגים את מה שאמור להיות מדינת יהודים? בשני המקרים אין לחברי הממשלה זכות על שעל אדמה אחד שאינו מקנת עמלם האישי. מתוקף עובדה זו מוסקת גם עובדת אי החזקתם בזכות לחלוקה ו/או למכירת אדמה לאדם אחר: אדם אינו יכול למסור מה שאינו שלו מלכתחילה.

תרמית זו, כמסתבר, היא אחד המכשולים האחרונים המפרידים בין העם היהודי לגאולה שלמה. על האזרח הישראלי לחשוף את התרמית, עליו להבין כי השלטון מתעתע בו באמצעות מלים ריקות, כי הממשל מסיח את דעתו בדברו על לבן ועושה לו שחור, כי מספרים לו שהוא חפשי בזמן שבפועל הוא אסיר. על היחיד להבין כי אדם אינו יכול להיות חפשי אם בכל מה שהוא עושה הוא מוגבל ועם אינו יכול לראות עצמו חפשי בארצו עד שלא יהיה באמת חפשי ועד שהארץ לא תהיהבאמת שייכת לו.

התרמית האכזרית מכל אלה שאי פעם בוצעו כנגדו של אזרח ישראל היא זו ששיכנעה אותו כי הוא חפשי. בעיצומה של דיקטטורה תובענית, בה מוכתבים לאזרח הישראלי חלקים גדולים מבחירותיו בצורה שאין לו ברירה לגביהם הוא מרומה להאמין שהוא חפשי.

התפישה המדינית הקולקטיביסטית-סוציאליסטית, השיטה שמוטטה את המדינות הנחשלות יותר מכל אסון טבע, שהפילה את כל הגוש המזרחי היא זו שעוצרת מזה ארבעים שנה את אזרחי מדינת ישראל מלנוע קדימה. מאז קום המדינה כפו ממשלות ישראל על הציבור היהודי, הקפיטליסטי מטבעו, את הסוציאליזם הר כגיגית ויצרו את האסון המתארך בו נמחצות זכויותיו של היחיד תחת גלגלי מכונת הרוב הדורסת אותו.