ה אליכם, פקידי הממשלה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 783
"הוי החקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו:
להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי
להיות אלמנות שללם ואת יתומים יבזו:"
(ישעיהו ט)
אליכם, פקידי הממשלה
דעו, פקידי ממשלה עריצה, כי אדם חפשי ויהודי גא דובר אליכם. אני אינני מוכן להשתעבד ולהסכים למצב של עבדות.
כאדם, אינני מוכן להסכים לכך שלאורך ההיסטוריה האנושית לא הושג בעולם דבר למען זכויות האדם בחברה תרבותית, או להסכים לכך שיעלוני כשה לעולה ויפשטו את עורי מבלי שיהיה לי משהו לומר בנושא.
כיהודי, אינני מוכן לביטול של כל ההישגים של העם היהודי במלחמותיו לחופש מאז יציאת מצרים דרך מלחמות המכבים, בר כוכבא, מרד גטו ורשה ועד הלום. אני אינני מוכן להקריב את מה שהושג בדם, עינויים, מאבקים וקרבנות שמתו על קידוש השם והערכים הנעלים של החירות האנושית לטובת קבוצת ביורוקרטים שהשתלטה במצח נחושה ובעזות פנים על הטריטוריה שניתנה ע"י האל לבני ישראל לדורותיהם.
בדברי אני מסתמך, בין היתר, על הנחת היסוד המוזכרת גם במגילת הזכויות של מדינת ישראל, זו המדברת על המושג צור ישראל והבטחון בו ככל שיש משמעות לאמונה כזו ובהתאם למשמעות שאתם רואים לה. עמדתי מבוססת, בין היתר, על הבנתי שלי את העובדות ואני אודה לכל מי שיוכל להוכיח לי טעות כלשהי בדברי - אני אהיה הראשון לשמוח באם יוכל מישהו להוכיח לי כי חלק כלשהו מהמצב האיום שאני רואה הוא מוטעה. חוששני כי העובדות מראות אחרת.
מכל מקום, מעמדתי, שאליה הגעתי באמצעות מחשבה רבה שנעשתה במשך שנים ארוכות, יזיזני אך ורק שכנוע רציונלי. הבעת דעה והחזקה בה היא זכותי וממנה לא תזיזני החלטת רוב של שניים או של עשר מליון איש.
כדי להביאני למצב של ויתור על עיקרון מקודש זה יהיה עליכם להוכיח לי שאני טועה או להשתמש בכוח הזרוע. אני לא אסכים להתפשר על עיקרון הצדק ולעשות משהו שהוא בניגוד להכרתי ולהבנתי; מעשה מסוג זה יהיה הסכמה לאי מוסריות ושיתוף פעולה עם פשע. אני אינני מבקש לעצמי דבר מאיש - זולת זכותי לחיות מבלי שיפריעו לי בארצי, ארץ ישראל - ובמקום השייך לי בתוקף עמלי.
אני ממלא כל הגדרה שתבחרו לצורך קביעת זכות בענין זה - אנושיות, יהודיות או עמל - ולכן יש לי זכות מלאה לחיות פה מבלי שיפריעוני. מאותה סיבה בדיוק הרי לכם - שאינכם אנושיים, יהודים או עמלים - אין שום זכות לחיות כאן.
למסקנותי שלעיל הגעתי לאחר עיון ארוך בן למעלה מעשרים שנה בכתבי הוגי הדורות, המסורת היהודית ולאחר מפגשים חוזרים ובלתי נעימים עם ענפי הפקידות הישראלית. כאמור לעיל, להניעני מעמדתי יוכל רק דיון רציונלי בלתי אלים. אני אינני מושפע מדרגות וסמכויות שהושגו בצורה סובייקטיבית ועל בסיס האלימות של הפרולטריון.
בכל עימות ראוי, כלומר חפשי מכפייה, המסמך הראשי שעליו אני מוכן להישען לצורך בירור ודיון הוא התנ"ך. יצירה זו מכילה את החוזה היסודי של העם היהודי ואת העקרונות המנחים לכל מה שנעשה ע"י העם היהודי במשך ההיסטוריה שלו. אין למדינת ישראל ולמוסדותיה משמעות כלשהי מבלעדיו - אך אני מוכן להוסיף לדיון אינטלקטואלי ראוי לשמו גם מסמכים וכתבים רעיוניים נוספים השקולים לתנ"ך בהומניות, בהגיון ובחכמה יהיו מקובלים עלי גם כן במסגרת דיון בין בני אדם תרבותיים.
אני אינני מתכוון להיכנע רוחנית לשום אלימות מילולית או פיסית. אני אדם שלם ומחזיק בזכויות המלאות של כזה. כאדם אין איש המחזיק בזכות לפגוע בזכויותי - ואין בעולם זה כהונה רמה דיה בכדי להצדיק זאת מוסרית.
מכיוון שבישראל הפך המשא והמתן לאלים גם מבחינה אינטלקטואלית מפקפק אני ביכולת השלטון להעמיד כנגדי התנגדות משמעותית שאינה אלימה במהותה. בישראל דהיום מסוגלים כנראה לדיון משמעותי רק אנשי הדת וגם אלה יצטרכו לשכנעני בכדי לשכנעני. אני אסכים להישמע רק לסמכות ידיעתית אינטלקטואלית שתבסס את הנחותיה בצורה מציאותית ובלתי-אלימה.
אלימות מילולית פשטה בישראל כצרעת והיא היום הדרך היחידה שבה מנוהלים דיונים גם בין נבחרי העם. בישראל של היום מת הדיון האינטלקטואלי ולא ניתן יותר לקיים דיון אובייקטיבי או ביקורת ברוח תרבותית של החלפת דיעות ורעיונות בין בני אדם. בהתאם לרוח הדברים בממשל עריץ, דאגה מערכת החינוך הישראלית להשאיר את בני העם הנאור בהיסטוריה האנושית בחשכת הבורות לגבי ידע תרבותי בכלל ולגבי ערכיו המיוחדים במיוחד.
בישראל, שאמורה היתה להיות התגשמות שיבת העם היהודי לארצו, נוצר דור חדש שאין מאומה בינו לבין ערכי היהדות. הדור החדש, יציר הממשל ומערכת החינוך שבהפעלתו, הוא דור המזלזל ברוח האדם ומוכן לדכא אותה באלימות לפי ציוויי השלטון. זהו דור של אנשים חסרי כבוד עצמי המוכנים להיות בכל רגע כלבי השיסוי של הקלגס המקומי.
כאדם חפשי, יהודי ו/או ישראלי, אינני מוכן לשתף פעולה עם קבוצת אנשים לא מוסרית המנהלת חברה לא צודקת. אני אינני מוכן לקחת על מצפוני שיתוף פעולה עם רוע ו/או טיפשות מזיקה, אני אינני רוצה לעמוד ביום המשפט האחרון שלגנותי טעות אחת שלא התכחשתי לה או קופה של שרצים שלא נפטרתי ממנה - לכן אני מסיר את ידי מכל שיתוף פעולה מרצון עם בוזזים הפוגעים בי, בחברי, בעמי, בארצי ובשאר ערכי.
אני מכיר בכוחה הפיסי של מערכת השלטון כעולה על שלי אך אין אני מכיר בזכותה המוסרית לרכושי ופעלי. כל עוד רוחי בקרבי לא אכניע אותה לפני זדים. בפעולתי זו אציל לא רק את נשמתי שלי אלא גם את נשמותיכם. אני אינני מאמין לטענה כי אתם, אנשי הממשלה, מסייעים לאזרחים; כל העדויות מצביעות על כך שאתם עושים בדיוק ההיפך: אתם מסבכים ומקשים את חיי האזרח בכל דרך אפשרית ובו בזמן אתם דואגים להקל על חייכם שלכם.
הריני להצהיר בזאת כי חיי, רכושי, וכל מה שהוא היבט של קיומי שייך לי ולי בלבד. אני הוא שעליו להחליט מה ייעשה עם מה ששייך לי, עם מה שניתן לי ע"י האל, הטבע ו/או המציאות - לא ע"י אדם.
באמצעי התקשורת, במערכת החינוך ובנאומים הפוליטיים האפייניים בישראל נשמעת תדיר הטענה כי האזרח הישראלי נושא חובות למקימיה של המדינה ולאנשים שפעלו בה עוד לפני שנולד. לסוג זה של טיעון יכולה להיות רק מטרה מעשית אחת: לגרום לאזרח שיראה עצמו כמי שתמיד חייב ולעולם אינו יכול להחזיר - ולראות בהנהגה העכשווית את היורשת הלגיטימית של בעלות חוב הדורות הקודמים. בדרך זו מתיימר איש הציבור העצל לבזוז את יוקרת אלה שפעלו בעבר בכדי להשיג טובת הנאה של יחס כבוד נטול הצדקה. כשהוא מנסה לשכנע את בני העם להעביר לו מפרי עמלם תמורת מה שכביכול עשה בשבילם בעבר זוהי רמאות פשוטה, אך נבזית במיוחד: בשל הרצון לגנוב לא רק בחומר אלא גם ברוח. אסור לתת לאנשי הציבור את הכבוד הזה - הם אינם ראויים לו.
איש אינו יכול לחייבני רטרואקטיבית בכך שיטען שאני חייב עוד לפני שנולדתי. זמן חיי הוא שלי ואני היחיד המחזיק בסמכות לחלקו. הוא יקר לי ביותר וכל רגע מחיי חשוב לי. אינני מוכן לתיתו חינם לאיש. ללא הצדקה מספקת אין איש זכאי לחלק מזמני. אם לא פגעתי באיש ברכוש, בגוף או בזמן אין לאיש הזכות לעשות ברכושי, בגופי בזמני כבתוך שלו. לי, מאידך, יש את הזכות המוסרית המלאה להילחם עד חרמה בכל אדם שחושב שיש לו זכות על חלק מחיי או על רכושי וזמני.
במידה בה אני יהודי יש לי על הארץ הזו זכות שניתנה לי מאת האל ושום זכות שניתנה לי ע"י בני אדם בענין זה אינה יכולה לתפוש. אני מוכן לשלם לכל אדם שמעניק לי שרות או ערך כלשהו אך על אדם כזה להיות מסוגל להוכיח תרומה כזאת בצורה מציאותית ובאופן הגיוני.
אם שר בממשלה אומר כי הוא נתן לי כבישים, חינוך ובריאות הוא משקר: הוא רק לקח זאת מאחרים שלהם לא היתה ברירה - ונתן לי מבלי שגם לי תהיה ברירה בענין. הוא אינו יכול לחייבני לשלם על שנתן לי מה שבזז מאחרים - הם כן. בוזז איננו יכול לייצג כלפי יצרן. אין לי שום כוונה לתת ממאמצי ופרי עבודתי לקבוצת אנושית אנונימית שבראשה טפשים ובורים ובתחתיתה עצלנים אלימים שבמקום לייצר הם מעדיפים לבזוז את שלא להם. העובדה שמישהו באמת סלל כבישים לא די בה כדי לחייבני לשלם לכנופיית בריונים שמונעת מאנשים אחרים לסלול כבישים כחפצם או מגבילה שרירותית את מהירות נסיעתם על כביש זה בטענה שהיא דואגת לחייהם.
אני מוכן לשלם על שירותים בצורה מבוקרת ועל בסיס הוכחה - וזאת אך ורק לאנשים שבאמת מספקים את השירותים בעבודתם. פקידים ממשלתיים אינם מספקים לי שירותים - הם רק מסבכים את חיי וגוזלים את האנרגיה שלי. אין להם כבוד אלי ואין לי על כן כבוד אליהם. צלם האנוש שלי אינו נלקח על ידם בחשבון כשהם עוסקים עמי ואי לכך אני אינני מתכוון לכבד את שלהם כמובן מאליו אלא איש איש ברמה שבה הוא פונה אלי ובהתאם לכך.
אולי בפעולותי הנוכחיות יהיה משום שיפור במוסריות העוסקים בהסדרת עניני הציבור. על האזרחים הנדרסים תחת רגליהם של אלה להזכיר להם שהם משרתי הציבור ולא אדוניו - משהו שאולי מעולם לא ידעו, אם נשפוט לפי התנהגות השררה שהם מפגינים בכל מפגש עם הציבור. בהקשר ההסטוריה היהודית יש להזכיר להם שהעם הוא הנבחר ולא מנהיגיו ושמנהיגי העם תלויים בו ולא להיפך.
לכל בירור שהוא - בבית משפט או מחוצה לו - אשתמש להגנתי במסמך זה ובתמיכות רעיוניות נוספות כפי שאמצא לנכון. תביעתי מתמצה במלים "סורו מדרכי". זוהי תביעתי היחידה. תביעה זו ממצה את המוסר האנושי באשר הוא ואיננה דורשת מכם דבר זולת התרת שלשלאותי. כל רצוני הוא שיעזבוני לנפשי אלה שלא היה זה עסקם לגעת בי מלכתחילה. סורו מדרכי!
כל עוד לא תמולא תביעתי זו לזכותי הטבעית אני אשא את דברי וקולי ישמע ברמה כזכות שניתנה לי לא ע"י אדם כל שהוא אלא ע"י תוקף קיומי כיצור חושב ושופט את הטוב ואת הרע ובוחר ביניהם. יהיה אשר יהיה הדבר אותו תבחרו לעשות, אחת היא לי: הצדק, כידוע, ינצח - ופרעה יקבל מכות ביחס ישר להקשיית לבו.
אם תנהגו כפרעה תמצאו עצמכם למדים מחדש את את השיעור הישן: שאי מוסריות, אלימות או כפייה כלשהי אשר אתם רגילים בהן כמעשה יום יום אינן חזקות דיין כנגד האמת והצדק.