תכליתו המעשית של הרע

תכליתו המעשית של הרע

ניתוח פעולותיו של הרע במלחמתו נגד הטוב מביא אותנו למסקנה שהרע מנסה לשכנע את הטוב שהוא, הרע, הוא טוב. אלא שאין הרע קורא לטוב במושג טוב אלא בצורות רבות אחרות, כמו "מעשי", "רווחי", " מביא הנאה" וכיו"ב, שהם דרכים עקיפות להכיר בערכים החיוביים הקיימים במציאות ככאלה שהם כדאיים לאדם, אך מבלי להכיר בכך שהם המושגים על ידי הפעולות החיוביות כפי שהן מוכרות כטוב.

דבר זה מסביר איך בפי הרע מוגדר הטוב כמעשי. דבר זה ניתן ללמוד מכך שהרע איננו מנסה להשמיד את הטוב אלא להביא אותו להכיר בכך שהרע מתאים יותר ממנו למציאות. דבר זה נובע מכך שהיחס בין הפעולה האנושית למציאות, אשר את ההתאמה שבה קורא הטוב "אושר" ומבין אותו כהתאמה כזו, קיים ברמה יסודית גם אצל הרע. דבר זה הוא הכרחי, שכן ברמה מעשית יודע הרע כי בשל תלותו בטוב יביא חיסול של הטוב גם לחיסולו שלו. מכך תהיה שאיפה לחיסול הטוב גם שאיפה לחיסול קיומו של הרע.

אצל הרע לא די בנצחון על הטוב ברמה של השמדתו הכללית אלא בהשגת הכרתו של הטוב בכך שהוא, הרע, השיג יעילות גדולה יותר ממנו, כלומר איכות יישום של קיום טובה יותר. ממעשיהם של הרעים כלפי הטוב ניתן ללמוד כי הם מעוניינים להראות לו שהרעים מרוויחים יותר, שמעשיהם מכוונים להביא את הטוב להתחרט על דרכו ולהצהיר, למעשה, כי הרע מבין טוב יותר את המתרחש במציאות, כי הוא מעשי יותר, מהנה יותר – וכל אלה הם דרכים של הכרה בכך שהרע הוא המציאותי יותר מהטוב.

בפועל, משמעותו של הדבר היא שעדיף לרע – במידה והוא איננו טיפש לגמרי – לשעבד את הטוב למטרותיו ולא להביס אותו. שיעבוד יהיה, בפועל, התאמתו של הטוב מבחינת השקפתו של הרע למצב של קיום בהתאם למצב המתאים לו מבחינה מציאותית. דוגמה מובהקת לכך ניתן לראות במחנות ההשמדה של הנאצים. כי אפילו במחנות אלה, שהוקמו כדי לספק את ה"פתרון הסופי": ההשמדה, היו הנאצים זקוקים להשארת המוני יהודים בחיים כדי לספק את כוח האדם החי שבו היו המשמידים תלויים כדי להפעיל את ההשמדה ולספק את כל פעולות ההחזקה של מחנות המוות בחיים...