ניסוי פוגעני

מיסוי פוגעני

מס ההכנסה הוא הגרוע מכל מסי המדינה כי הוא איננו מתיימר - כמו האחרים – לסייע לאזרח אלא פוגע במוצהר ובמפורש בלב היצרנות הישראלית. לא זו בלבד אלא שהוא פוגע בשני היבטי המסחר – ביצרן ובצרכן גם יחד. לא מדובר רק בפגיעתו של המס במשאביו של האזרח ביחס ישר לעבודתו היצרנית אלא בעצם עובדת היות פרי עבודתו מכוון מלכתחילה על ידי היצרן להגיע לאזרח הישראלי.

בהקשר זה גורם המס להעלות את התשלום שהאזרח מתבקש לשלם עבור התוצר שהוא רוכש, כשהוא נאלץ – באמצעות מה שהוא מעניק ליצרן - לכסות את ההוצאות המוספות של היצרן בגלל המס, העולה ביחס ישר לעליית רווחיותו. מידת גובהו של מס זה איננה נקבעת לפי המידה שבה היצרן מקבל שירות מן הממשל אלא לפי המידה שבה היצרן מוסר ממשאביו לממשל.

בהקשר זה נדרש האזרח המייצר להעניק לממשל מסים ביחס ישר למידה שבה הוא מצליח בעיסוקיו, דבר שאינו קשור כלל למה שהשלטון – האמור להעניק שירותים לאזרחיו – עושה עבורו אלא למה שהיחיד עושה.

מבחינה זו לוקח השלטון מן היצרן, באמצעות מס ההכנסה, ביחס ישר למידה שבה זה מעניק לציבור, כאילו אמרת להעניש אותו על מידת תרומתו לחברה. בשל היות הכנסתו של היצרן הישראלי, במיוחד כאשר היא פונה כלפי השוק הישראלי, מיועדת ביסודה להעניק את תוצריו לתושבי ישראל, בוזז הממשל במס זה הן את הצרכן והן את היצרן.

נתונים נוספים