החטא שנוסף על הפשע
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 648
החטא שנוסף על הפשע
באופן ישיר או עקיף מבוססת הנאת החיים של האדם על יצרנות, כי גם אם הוא בוחר לחיות על ידי ניצולם של אחרים, מה שהוא תלוי בו הוא יצרנותם. עם זאת, מעבר לפגיעה ביצרן שמבצעים בני אדם לא מוסריים קיים תמיד חטא המכוון נגד הפושע עצמו, שנובע מכך שבגללו הוא מחמיץ את הנאת היצירה. לכן ניתן לומר שהפגיעה הגדולה ביותר שבה אשם הפושע היא הנזק שהוא גורם לעצמו – ולפיכך השאלה אם הוא נתפס ונענש על ידי בני אדם אחרים בשל פשעו איננה מעלה או מורידה.
מכיוון שמוסריותו של אדם צריכה להתבסס על הבאתו רווחים לעצמו, פעולות של פשע מצידו מנוגדות לכך, ובכך אי המוסריות היסודית שלהן. אך יש גם אי מוסריות בעצם הפעולות שמכוון הפושע נגד בני אדם אחרים מבחינה פוליטית. רצח וגניבה הן פעולות המכוונות במודע כנגד זכויות האדם היסודיות – רכושו וחייו. לאדם מוסרי אין מה להרוויח על ידי פגיעה בזכויות אלו – ולעומת זאת יש לו רב לחהפסיד: את החברה האנושית.
כקפיטליסט שואף האדם הרציונלי לחברה יציבה ומרובת משתתפים = יצרנים, בכדי שיוכל להעלות את רווחיו. ככל שחי אדם בחברה מתקדמת ועשירה יותר, שיש בה אפשרויות רבות יותר לקיום של בני אדם, יעלה הדבר את אפשרויות הרווח היחידאיות שלו. זו גם הסיבה לכך שאדם החפץ להרוויח הולך למה שנראה לו כמקום שיש בו אפשרויות רבות.
המשיכה של בני אדם מוסריים למדינה חופשית ומתקדמת שיש בה מספר גדול של בני אדם נובע גם מכך שאדם רציונלי יודע שאדם שזכויותיו שמורות, שהוא בעל כוח הנעה עצמי וכזה ששואף לרווח אישי, יעניק לו ישירות ובעקיפין רווח גדול משיעניק לו אותו אדם אם הוא מת או שדוד - וזאת מכיוון שההגיון באותה פעולת רצח או שוד יהיה שווה להריגת האווז המטיל ביצי הזהב (שהוא הגיון אנשי האלימות), כי אז אתה פוגע במקור האספקה שלך לערכים.
אדם רציונלי שואף ליציבות יסודית בכדי לבנות תכנון לטווח ארוך של עתידו. לכן הוא גם שואף לחיות בחברה שבה הוא יכול לשתף פעולה לאורך זמן עם בני אדם יצרנים ויציבים שניתן לסמוך עליהם. לעומתו, הפושעים הפוגעים בזכויות האדם אינם מייצגים מבחינה פסיכו-אפיסמולוגית יציבות נפשית; השודד והרוצח אינם עצמאיים – הם תלויים בקרבנותיהם. ומכיוון שהם פוגעים בהם ומשמידים אותם הם זקוקים בכל פעם לשנות ולהעתיק את נושא פעולתם ולהסתכן תוך אי בהירות, אי יציבות ובדרך חיים שיש בה הזמנה לחוסר אושר ולאי יציבות פסיכולוגית.
גורם פסיכולוגי עמוק נוסף בנושא זה הוא קיומה ברשות האדם המוסרי של האהבה טבעית לאדם, הנובעת קודם כל מכך שהוא מרוויח מקיומם. ביסודו של דבר אהבת האדם היא חלק מאהבתו של האדם המוסרי לקיום ולמציאות, הנובעת מהזדהותו של האדם עם העובדה שמה שקיים הוא טוב.
די בכך כדי להצביע על כך שיש חולי באדם המשקיע את מרצו להרוס או הנהנה מהרס, אפילו אם הוא עושה זאת במסגרת זכויותיו (כלומר ברכושו שלו) ולא כל שכן של אחרים. הקשר זה של פעולה שבה נהנה אדם מלהרוס את מה ששלו בזכות אינו נחשב כפשע, אך ללא ספק יש בו משום חטא, כי הוא מנוגד למגמה היסודית של האדם המוסרי, שאושרו מבוסס על יצירה.