קולקטיביזם, ענישה קולקטיבית, צדק

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 855

 

קולקטיביזם, ענישה קולקטיבית, צדק

במאבקה של ישראל הסוציאליסטית באירגוני הטרור הסוציאליסטיים חוזר פעם אחר פעם עיקרון הענישה הקולקטיבית: על מה שא עשה - הורגים את ב'. במלחמה נגד מי שמוכן למות – וקל וחומר נגד מי שמתאבד כחלק מהאיסטרטגיה שבה הוא נוקט – נראה שמן הנמנע הוא להעניש את הלוחם, כי אחרי שעשה מה שעשה לא נשאר את מי להעניש.

אופייני למקרה של חטיפת טולדנו על ידי החמאס(*), שהיא הסתמכה, כמו אצל כל אויבינו, על קולקטיביזם כי לקחו אדם אחד ועשו אותו תשלום או קרבן עבור קבוצה של אחרים. זוהי האי האיכפתיות לחיי אדם יחיד, שהיא אבן יסוד בקולקטיביזם. התירוץ לאי איכפתיות הוא דאגה לחיי הרבים אך, למעשה, האזרח הפשוט הוא, לצורך הענין, תמיד האחד שמקריבים אותו, ואיש השלטון הוא תמיד ה"קבוצה" שאליה מקריבים...

כבר מתקופת מאבק המחתרות בבריטים זכורים סיפורים כמו תליית הסרג'נטים - ושאר מעשי חבלה כעונשים סמליים על פעולות שנעשו כנגד לוחמים. בענין זה יש לומר שני דברים:

א. מדובר בלוחמים אשר, על פי התחייבותם האישית, לקחו על עצמם את הייצוג של עקרונות מסויימים ועל-כן הם נושאים בסכנה באופן לגיטימי, מתוך בחירה אישית.

ב. זה מראה שכל העיקרון של מלחמת ההמונים המודרנית איננו מוסרי כי הוא קולקטיביסטי ביסודו ונובע מאפייה של המדינה המודרנית הקולקטיביסטית ממילא.

היום, אחרי הגירוש הקולקטיבי, כשמציעים לאנשי החמאס לשוב על בסיס יחידני, חושפים בכך את נקודת התורפה שלו - שהוא בנוי כיחידה פוליטית אורגנית, המבוססת על קבוצתיות ולכן איננו יכול להרשות לעצמו מבחינה פוליטית שחלקים ממנו יהיו בעלי בעיות פתורות וחלקים לא. זוהי דוגמה נדירה שבה חוק שמבוסס על עיקרון של הסתכלות על פרטים מיושם לקבוצה בעלת תפישה קולקטיביסטית ומכיוון שאין כימיה בין התפישות הפילוסופיות-פוליטיות לא ניתן לעשות שום תרכובת ביניהן: כאן עובד חוק אי קיום האמצע וללא ספק מופעל ב"חמאס" לחץ קבוצתי על מי שאולי יש לו אי אילו רצונות לשוב אל ביתו ואל משפחתו.

הנקיטה ב"הכל או לא כלום" אפיינית לכל גישה קולקטיביסטית שהיא באופן יסודי גישה של עיסקאות חבילה. על כן היא גם מטפלת בבעיות במונחים של פתרון קבוצתי כמו קבוצות נצרכות באוכלוסיה וכו'. את השרידים האפלטוניים של הרעיון נראה בכך שבבעיות מטפלים כל הזמן באמצעות חוקים ולא באמצעות שיפוט ישיר.

טיפול קונקרטי באמצעות חוקים נודף קולקטיביזם ונוגד את משפט הצדק מכיוון שלא ניתן לטפל בבעייה מסויימת בשלימות אך ורק על בסיס קודקס החוק היבש.

אם, כדוגמה, היו בתי המשפט מתנהלים אך ורק על פי החוק היבש הם היו מתחסלים מזמן כי בני האדם היו יודעים מראש על פי ספר החוקים מה יהיו ההאשמות, גזר הדין וכו; די היה, במצב זה, בספר הדרכה להפעלה עצמית. כל המאמץ שמבצעת המערכת המשפטית להגיע אל השיפוט המדוייק ולנסות ולהוכיח את ההקשר המלא היה נעלם - ובעיקר השירות החשוב ביותר, אולי, של המשפט מבחינתם של המעורבים: הצדק.

(*) ומאז הלכו והתרבו מעשי החטיפות של ישראלים על ידי ארגוני הטרור

צדק, בהקשר משפטי, בא לידי ביטוי לא רק בחריצת גזר דין אלא גם במסירת הסבר ויידוע לגבי ההחלטה. אנשים רבים מגיעים למשפט כי הם אינם בטוחים לגבי צדק מכיוון שאין להם ידע מתאים והם מעוניינים להיות צודקים. כך הופך, במדינה ראוייה, מוסד המשפט למוסד שמוכר ידע מוסרי. הידע לגבי הצדק, שהוא המצרך הראשי שבית משפט צודק מוכר, יכול להיות מיוצר רק על ידי מומחים ורק באמצעות מומחים יכול אדם להיות שקט מבחינה מצפונית אם הוא באמת נפגע על ידי מישהו ובוצע צדק או שהוא פגע במישהו ושילם לו את חובו.

בכל מקרה, הצלחתה של מערכת משפטית מתרחשת אם וכאשר היא מחילה עקרונות וחוקים משפטיים מופשטים על אירועי מציאות מסויימים ופרטיים. בעשייתו של צדק אין די בחוק המופשט או באירועים כשלעצמם, אלא יש צורך בשילוב של שניהם.

הנחת יסוד מעורפלת אשר בה חוברים קולקטיביזם, תפישת אינטרסים מנוגדים ועוד טעויות סוברת כי ליחיד אין ענין בצדק אלא במידה וזה משרת את תכליותיו הפרטיות (זה

מבוסס על הנחות יסוד כמו שהצדק מנותק מהטוב ו/או הטוב מנותק מהמועיל ו/או שיש הבדל בין המוסרי והמעשי, והנחת יסוד האומרת כי המשפט הוא ענין בין אדם למדינה, קרי: לקבוצה). זה נכון אם מבינים שפעולת הצדק מייצגת תכלית פרטית של כל אדם תרבותי; לאדם, במיוחד אם הוא יודע להעריך את קיומה של חברה מתורבתת, יש ענין בצדק, כי הצדק מבטיח לבני החברה חיים טובים יותר.

אין זה נכון – כפי שיש סוברים - שאדם מעוניין להרוויח בחומר בלי קשר כלשהו לצדק. לאדם מוסרי יש ענין לפעול בהקשר של צדק. לצורך הגברת המודעות לחשיבותו של הצדק, העבודה שצריכה להיעשות היא הצגה פילוסופית של העובדה שצדק מתיישם בחומר וברוח בצורה בלתי סותרת וכי לכל אדם יש אינטרס להיות צודק ו/או מוסרי - מכיוון שכל אדם שפוי מעוניין לשלם את חובותיו לא פחות משהוא מעוניין שישלמו לו כי הוא מזהה שאשרו ושלוותו תלויים בכך.

כך, הצדק הוא ענין אישי ביותר, אנוכי ביותר ואיננו אינטרס קולקטיביסטי, כי הקולקטיביזם מעוניין בשיעבוד היחיד לקבוצה, מכיוון שהוא מניח שזה צודק; הנחה זו מקובלת על ידי הקולקטיביסט ללא שיפוט ומחוץ לדיון משפטי, כי השיפוט במדינה קולקטיביסטית שבה מערכת המשפט פועלת, מבחינות רבות, כחותמת גומי על התהליך המוסכם מראש של השליטים, מנגדת את טובת השליט מטובת האזרח.