נשאי מגיפה

 

נשאי מגיפה

חכמים אומרים שהרשע הוא חלק הכרחי מסדר העולם ויש מן ההגיון בדבר. עם זאת אני מצר על אלה שנושאים בתוכם את הרשע ורואה אותם כחולים במחלה שתפקידה ללמד רופאים לרפא ואנשים בריאים להישמר לנפשם.

שלא כרופאים וחוקרים, המסכנים עצמם במודע כדי להביא את העולם לבריאות טובה יותר, הטרגדיה של נושאי מגיפות היא בכך שהם חלו לא מתוך טעות תמימה אלא, פעמים רבות, מתוך כוונה רעה וזו קיימת ברשותם ביחס ישר למידת התרשלותם מלשמור על הפקדון היקר שהופקד בידיהם: בריאות חייהם האישיים.

אם נמנע אדם מלהקפיד על שמירת בריאותו הגופנית ולוקה במגיפה מסוכנת יהיה מקום להאשימו בהפצת מחלה ובנזקים שייגרמו לאלה שהודבקו על ידו. את אותו עיקרון יש ליישם – ואולי במשנה תוקף – למימד הרוחני של האדם. במימד זה, במיוחד בתחום המוסר, קיימים חיידקים של מחלות מסוכנות אשר מסוגלות לגרום לרבים לאבד את חייהם – וסכנתה של המחלה המוסרית גדולה אולי אף יותר מזו של מחלה "רגילה" בשל הקושי לאתרה.