נפשו של גנב

 

נפשו של גנב

הרצון לגנוב בא לידי ביטוי בישום השכיח ביותר של השאיפה לקצר את הדרך אל המורכב תוך כדי דילוג על הפשוט. צורות השאיפה לגנוב והגניבה הן רבות ומגוונות, והן קיימות קודם כל ברמה הרוחנית: בנפש האדם.

הנה כמה מהן: רצון לאכול את הפירות מבלי לטפל בעץ, ליהנות ממבנה מבלי להכיר ביסודותיו, לקרוא ספר מבלי לדעת לקרוא או לדעת מי כתב אותו, להשתמש בשפה מבלי לברר במדויק איך נוצרה ועל ידי מי, להשתמש במכשיר בלי לדעת מה מקורו ואיזה עיקרון עומד ביסודו - ומה שנפוץ ביותר, במיוחד כיום: לרצות להיות חלק מסיפור גבורה או סיפור אהבה ולהרוויח את רווחי גיבוריו של סיפור כזה מבלי לשלם את הראוי להיות משולם.

בהקשר זה, לשלם כדי להשיג את רווחי הגיבור הוא לבצע את מה שכרוך בקיום גיבורי, כי לנסות להרוויח את רווח האהוב או הנאהב מבלי להבין מהי אהבה ומבלי ללמוד וליישם את משמעות קיומה ופעילותה במציאות יתבטא כחסר אפשרות יישום.

המציאות אינה סובלת סתירות ואיננה מאפשרת קיומן של כאלה; המציאות מרשה רק לגיבור לחוש כגיבור, אפילו אם יכול אדם להצליח ולרמות ציבור של אנשים כדי שיחשבו שהוא גיבור.

פוליטית, יכול הגנב לרמות ולקבל משכורת עבור מה שלא עשה, או אפילו להשיג אשראי ציבורי לטובת שקריו למשך כל חייו, אך הוא אינו יכול לעוות את המציאות עד כדי כך שיקבל ממנה את הרווחים הרוחניים שיש למי שיוצר ערכים אמיתיים. זהו ביטוי של העקרון של "א היא א" כשהוא מיושם לתחום הצדק או, במונחים פילוסופיים, ביטוי של עקרון מטפיסי-אפיסטמולוגי באתיקה.

נתונים נוספים