מי שמכם?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 767
מי שמכם?
מערכות המשפט העולמיות מחזיקות בצורה כמעט מובנת מאליה ברעיון שיש לאדם אחד זכות להעניש אדם אחר - אך יש לבדוק מחדש את הנחות היסוד שביסוד רעיון זה.
קנסות ומאסרים נהוגים בכל מדינות העולם. מעבר לטיעון התומך בהם על יסוד פתרון בעיות חברתיות (כלומר: הגנה על החברה על ידי הרחקת הפושע כנגדה ואזהרתו או הוצאת פיצויים לקורבנותיו ממנו) קיים טיעון נוסף הרואה את גזר הדין כעונש לו, כלומר: כדרך שבה מחנכים אותו להיות אדם טוב יותר.
יש שתי בעיות הכרוכות בטיעון זה: א. שאלת הזכות המוסרית שיש לקבוצת אנשים או לאדם כלשהו לחנך אדם אחר בניגוד לרצונו. ב.שאלת המעשיות של פעולה כזו, כלומר: האם בכלל מישהו אי פעם הוכיח הצלחה של טכניקת חינוך כזו?
למחזיק בחכמת המציאותיות שאלה זו איננה חדשה. היא איננה אלא השלכה חדשה של בעיית ההפרדה השכיחה שבין המוסרי והמעשי - ואכן, מדובר בבעייה דו-היבטית כבעיית היחס שבין המעשיות והמוסריות.
כל התיימרות לענוש מישהו, כל נסיון של אדם לחנך מישהו על ידי ענישה, חייב להיתקל בשתי השאלות המייצגות את שני ההיבטים שלעיל: להיבט המוסרי שאלת הזכות המוסרית ולהיבט המעשי שאלת המעשיות היישומית.
שאלות מוסר אינן נפרדות בשום פנים משאלות מעשיות ויתרה מזו – התשובות לבעיות מוסריות תלויות באפשרויות הקיימות במציאות, כלומר באפשרויות יישומם של רעיונות מוסריים. מסקנה זו נובעת מרעיון היסוד של ביסוס המוסריות על המציאות. המציאות היא שורש מוסריות וכל מוסריות שאיננה תואמת את המציאות איננה מעשית ועל כן איננה, למעשה, מוסרית.
רעיון מוסרי שאיננו נובע מטבע הדברים במציאות או שלא ניתן ליישמו במציאות מעיד על עצמו שהוא ...איננו מתאים למציאות, איננו מעשי, איננו כזה שיש מה להתייחס אליו ברצינות (רצינות היא הדרך לומר שאנו מתכוונים ליישם רעיון במעשה).
מבחינה מוסרית, אין אדם או קבוצת בני אדם המחזיק/ים בזכות לכפות על אדם אחר חינוך או שיפור אופי או שיפור אנושי בניגוד לרצונו.
מבחינה מעשית, אין אדם או קבוצת בני אדם המחזיק/ים ביכולת לכפות על אדם אחר חינוך או שיפור אנושי בניגוד לרצונו. (מה שנראה, לעתים, כהצלחה בתחום החינוך, אינו אלא תוצר של הפחדה או טמטום, ובשני המקרים אין מדובר באדם בוגר בעל רעיונות מובנים משלו).
כלומר, כל הרעיון שלפיו מחזיקה המדינה - מדינה כלשהי - בזכות לענוש מישהו, הוא מצוץ מן האצבע ושקול לרעיון שיש למדינה זכות לחנך. כמו כן מצוץ מן האצבע הרעיון שהמדינה יכולה להצליח לחנך מישהו על ידי ענישה או בכל דרך אחרת.
ואכן, במערכת הענישה שמיסדה, גרמה המדינה אך ורק סבל לאזרחים.
מדינה צודקת איננה בעלת סמכות להעניש אלא להגן על זכויות אזרחיה. אם היא מפעילה מערכת הגנה כזו היא יכולה לפגוע באזרחים פושעים בדרכים שונות בכדי לשמור על זכויותיהם של אלה שלא פשעו - אך זה איננו כמו ההתיימרות לחנך את אלה שפשעו בכדי שלא יפשעו.
חינוך אנשים בוגרים איננו נעשה על ידי כפייה ועל הלא בוגרים להיות מחונכים על ידי הוריהם ולא על ידי מערכות הממשל.