מדוע הפושע אינו מרוויח?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 647
מדוע הפושע אינו מרוויח?
פשיעה היא פעולה לא מוסרית. ככזו, פעולה לא מוסרית איננה משתלמת ברווח אלא בהפסד. מוסר שמעלה על נס פעולה למען העצמיות מוקיע גם דברים שהחוק הפוליטי ההסכמי בין האנשים איננו יכול להגיע אליהם - אך חוק הטבע אחראי להם: התאבדות, שקר עצמי, שימוש בסמים, אמונה בשיטות פילוסופיות גרועות, התעלמות מסכנות אובייקטיביות, הזנחת אהובים. כל אלה הן פעולות לא מוסריות ששום שוטר לא יוכל לתפוש אותך על ביצוען - אך המציאות כן. המציאות לא רק יכולה אלא תופשת בפועל את החוטא נגדה - וממנה ומעונשה אין דרך להסתיר פשע או להתחמק מעונש. מן המציאות ועונשה אין אפשרות להתחמק ולכן אין הפושע נגדה יכול להרוויח.
בחברתנו קיימת יומרה ממוסדת לתקן פשיעה על ידי הוצאתם של הפושעים אל מחוץ למציאות ללימוד "מחוץ לה". זהו, למעשה, תפקידו של בית הכלא – להגלות את הפושעים אל מחוץ לחברה, בהנחה שהצרת צעדיהם מהווה, יחד עם ענישה, גם חינוכם של פושעים וגם – ודבר זה הוא מרכזי ביותר – מניעתם מביצוע פשעים נוספים כלפי החברה.
אך במקביל לטפשותם התמימה של חלק מן הפושעים קיימת גם אכזריותם של אלה שאינם תמימים, הרואים כי האפשרות האחת לתיקון בדרך זו היא את האנשים הרעים באמת - וזו אפשרות להעשיר אותם בצורה לא מוסרית, שכמובן לא היתה בכוונתם המקורית של הוגי רעיון הכלא.
הוצאה אל מחוץ למציאות תיצור מציאות מלאכותית ואכזרית בגלל מלאכותיותה מכיוון שאין בה חוקים אובייקטיביים של צדק ומכיוון שיש בה מטפיסיקה מלאכותית אנושית חברתית באופן טהור. חברת הכלא היא חברה שמסוגלת להכניע את הטובים ביותר ולהרוס אותם עד דכא – כאלה הם בתי הסוהר המודרניים, שהם אכזרים הרבה יותר מפולחן העבדות והשירות כתשלום על חטאים שהיה נהוג בזמנים קדומים.
העיקרון של קביעת עונש כזמן שנלקח מהחיים, בלי קשר למה שייעשה בזמן זה, זמן אשר איננו קשור למאמציו של האדם להיתקן, הוא לא מעשי מאין כמוהו, כי הוא מהווה הדגמה לכך שדבר שלאדם אין שליטה עליו כופה עצמו לתקן את האדם מבחוץ – ודבר זה אמור להיות שווה לכל נפש במובן הגרוע ביותר: במובן שאינו רואה את בני האדם כיחודיים ושונים זה מזה. עונש על פי זמן מותאם לפושעים כאלה שאין להם שום ענין לשלם את חובם. עונש מסוג זה אינו מוצמד לפעולות שעל החוטא לעשות כדי לפצות את קרבנותיו או כדי לתקן את עצמו. הטלת בילוי של זמן מחוץ לחברה – וקל וחומר שבחברת פושעים אחרים – אין בה כדי לפעול לתיקון כלשהו של הפושע או להתייחס בצורה ישירה למעשהו. בשל כך אין בכלא אלא משום תאונה מצערת ומכאיבה ליושביו – והפושעים המועדים יראוהו רק כפסק זמן כפוי בין פשעים ולא כפעולה שיש בה משום תגובה ראויה לחטאם.
כפי שהדברים מתרחשים בימינו, לא רק שאין השהות בכלא מועילה לפתור את בעיות הפשיעה בחברה, אלא שפעמים רבות היא מגבירה את הבעייתיות שבמצבו של היחיד הנקלע אליו, בשל מידת ההתרועעות שלו עם פושעים בין כתלי הכלא. טיפול נאות בפשיעה יכול להתבצע דווקא בזכותה של התרועעות עם אנשים מוסריים – ושמירה והקפדה על הקשר שבו מתרחשת התרועעות בצורה מוסרית.
התרועעות עם אנשים מוסרית רק במידה והיא תורמת לאישיות המתרועע. חשוב לזכור, בהקשר זה, כי מוסרית היא גם התרועעות עם אדם שלא יודעים אם הוא מוסרי או לא ולפעמים אף עם אדם לא מוסרי - אך יש להקפיד על כך שההקשר שבו נעשית ההתרועעות הוא מוסרי. במקרה של אי מוסריות באדם שאיתו מתרועעים, הרי ההתרועעות הנעשית בהקשר מוסרי תנצח או תשפר את האי מוסרי, כי המוסריות בעלת עצמה גדולה יותר. (הדרך לתיקון העולם היא, למעשה, התרועעותו של המוסרי עם הלא-מוסרי, התרועעות שהיא צורה של מלחמה שאיננה מתירה מקום ללא מוסרי אם המוסרי עומד על שלו).
מדוע הפושע אינו מרוויח?
פשיעה היא פעולה לא מוסרית. ככזו, פעולה לא מוסרית איננה משתלמת ברווח אלא בהפסד. מוסר שמעלה על נס פעולה למען העצמיות מוקיע גם דברים שהחוק הפוליטי ההסכמי בין האנשים איננו יכול להגיע אליהם - אך חוק הטבע אחראי להם: התאבדות, שקר עצמי, שימוש בסמים, אמונה בשיטות פילוסופיות גרועות, התעלמות מסכנות אובייקטיביות, הזנחת אהובים. כל אלה הן פעולות לא מוסריות ששום שוטר לא יוכל לתפוש אותך על ביצוען - אך המציאות כן. המציאות לא רק יכולה אלא תופשת בפועל את החוטא נגדה - וממנה ומעונשה אין דרך להסתיר פשע או להתחמק מעונש. מן המציאות ועונשה אין אפשרות להתחמק ולכן אין הפושע נגדה יכול להרוויח.
בחברתנו קיימת יומרה ממוסדת לתקן פשיעה על ידי הוצאתם של הפושעים אל מחוץ למציאות ללימוד "מחוץ לה". זהו, למעשה, תפקידו של בית הכלא – להגלות את הפושעים אל מחוץ לחברה, בהנחה שהצרת צעדיהם מהווה, יחד עם ענישה, גם חינוכם של פושעים וגם – ודבר זה הוא מרכזי ביותר – מניעתם מביצוע פשעים נוספים כלפי החברה.
אך במקביל לטפשותם התמימה של חלק מן הפושעים קיימת גם אכזריותם של אלה שאינם תמימים, הרואים כי האפשרות האחת לתיקון בדרך זו היא את האנשים הרעים באמת - וזו אפשרות להעשיר אותם בצורה לא מוסרית, שכמובן לא היתה בכוונתם המקורית של הוגי רעיון הכלא.
הוצאה אל מחוץ למציאות תיצור מציאות מלאכותית ואכזרית בגלל מלאכותיותה מכיוון שאין בה חוקים אובייקטיביים של צדק ומכיוון שיש בה מטפיסיקה מלאכותית אנושית חברתית באופן טהור. חברת הכלא היא חברה שמסוגלת להכניע את הטובים ביותר ולהרוס אותם עד דכא – כאלה הם בתי הסוהר המודרניים, שהם אכזרים הרבה יותר מפולחן העבדות והשירות כתשלום על חטאים שהיה נהוג בזמנים קדומים.
העיקרון של קביעת עונש כזמן שנלקח מהחיים, בלי קשר למה שייעשה בזמן זה, זמן אשר איננו קשור למאמציו של האדם להיתקן, הוא לא מעשי מאין כמוהו, כי הוא מהווה הדגמה לכך שדבר שלאדם אין שליטה עליו כופה עצמו לתקן את האדם מבחוץ – ודבר זה אמור להיות שווה לכל נפש במובן הגרוע ביותר: במובן שאינו רואה את בני האדם כיחודיים ושונים זה מזה. עונש על פי זמן מותאם לפושעים כאלה שאין להם שום ענין לשלם את חובם. עונש מסוג זה אינו מוצמד לפעולות שעל החוטא לעשות כדי לפצות את קרבנותיו או כדי לתקן את עצמו. הטלת בילוי של זמן מחוץ לחברה – וקל וחומר שבחברת פושעים אחרים – אין בה כדי לפעול לתיקון כלשהו של הפושע או להתייחס בצורה ישירה למעשהו. בשל כך אין בכלא אלא משום תאונה מצערת ומכאיבה ליושביו – והפושעים המועדים יראוהו רק כפסק זמן כפוי בין פשעים ולא כפעולה שיש בה משום תגובה ראויה לחטאם.
כפי שהדברים מתרחשים בימינו, לא רק שאין השהות בכלא מועילה לפתור את בעיות הפשיעה בחברה, אלא שפעמים רבות היא מגבירה את הבעייתיות שבמצבו של היחיד הנקלע אליו, בשל מידת ההתרועעות שלו עם פושעים בין כתלי הכלא. טיפול נאות בפשיעה יכול להתבצע דווקא בזכותה של התרועעות עם אנשים מוסריים – ושמירה והקפדה על הקשר שבו מתרחשת התרועעות בצורה מוסרית.
התרועעות עם אנשים מוסרית רק במידה והיא תורמת לאישיות המתרועע. חשוב לזכור, בהקשר זה, כי מוסרית היא גם התרועעות עם אדם שלא יודעים אם הוא מוסרי או לא ולפעמים אף עם אדם לא מוסרי - אך יש להקפיד על כך שההקשר שבו נעשית ההתרועעות הוא מוסרי. במקרה של אי מוסריות באדם שאיתו מתרועעים, הרי ההתרועעות הנעשית בהקשר מוסרי תנצח או תשפר את האי מוסרי, כי המוסריות בעלת עצמה גדולה יותר. (הדרך לתיקון העולם היא, למעשה, התרועעותו של המוסרי עם הלא-מוסרי, התרועעות שהיא צורה של מלחמה שאיננה מתירה מקום ללא מוסרי אם המוסרי עומד על שלו).