כלא בשם עצמאות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 720
כלא בשם עצמאות
אדם שאיננו עצמאי משול למת. כך הדבר גם עם חברה אנושית שבה העצמאות מדוכאת. עם זאת, מדינות לא חופשיות רבות, המכירות בחשיבות העצמאות והחירות לאדם, מציגות את עצמן כחופשית. התוצאה: בתי כלא המשלים את יושביהם שיש בהם עצמאות.
כמו כל היצורים נברא האדם כיצור חפשי. אך בזמן שבו בעל החיים חי בתנאי חופש גם אם אלה דמיוניים (כמו החופש בגן חיות) פשוט כי הוא אינו מסוגל לזהות מצב של אי חופש, יודע האדם לזהות את ההבדל בין קיומו של חופש לבין היעדרו; ידיעה זו היא המאפשרת לו לבחור בו – או לוותר עליו. לפיכך, עצמאות האדם מותנית בידיעתו.
ידיעה זו היא גם נושא עיסוק חשוב של משטרים המדכאים את החופש. היא מהווה את ההסבר לכך שמשטרים המנוגדים לחופש, שבחלק מהם היעדר החופש הוא יחסי לאחרים, נוקטים במדיניות חינוכית שבאמצעותה מבלבלים ומטשטשים את העבדים כדי שלא יוכלו לזהות כהלכה את מידת היעדר החופש שבמצבם. דבר זה אינו נובע רק מהרצון למניעת התמרדויות, שבהכרח יפגעו בשליטים, אלא מתוך ההכרה שבני אדם מבצעים ביעילות גבוהה את עמלם כאשר הם מאמינים שהם חפשיים – אמונה שהשלטון, בדרך כלל, תלוי בפירותיה לצורך קיומו.
כך, בניגוד לדיקטטורות, שהן מדינות כלא מובהקות, קיימים בעולמנו ארגוני פשע כלכליים-ריכוזיים, המציגים עצמם כמדינות חפשיות; מה שנראה כמדינה בעלת כלכלה "מעורבת" אינו, בדרך כלל, אלא מדינה כזו שבה שולטת כנופיית פשע. עיקר פגיעתה של כנופיה מסוג זה באוכלוסיה נעשה על ידי חוקי כלכלה דרקוניים, שמשמעותם המעשית שוד. אך בשל מדיניות שליטה שלטונית בחינוך, שוד זה בדרך כלל אינו מזוהה ככזה על ידי אזרחי המדינות המודרניות; הוא מוצג להם על ידי ממשליהן כהכרח טכני הנובע מצורך אובייקטיבי. במדינות העולם החופשי (שאינן חופשיות באופן מלא) מתורץ הדיכוי החוקי כפועל יוצא של המבנה הביורוקרטי של הפקידות הנתונה באותה מדינה – והאזרחים חשים בנחת זרועו בהתאם למידה ובה הוא מכביד את עולו, דבר המתבטא ברמת המיסוי והחדירה לרשות הפרט שמפעיל כל ממשל נתון כזה.
כשמדינת עריצות מסוג זה הנתפש ככלכלה "מעורבת" מטילה עול כבד ביותר על ההיבט היצרני של אזרחיה, בא הדבר לידי ביטוי, קודם כל, בירידה משמעותית של המגזר הפרטי לטובת המגזר הציבורי – ולעתים מקדים את התהליך מעבר מעסקים קטנים, המבטאים יזמה יחידאית לעסקים גדולים ומבוססים, במיוחד אם הם כאלה הנתמכים על ידי הממשל.
בימינו, בורחים רבים מן האנשים מעיסוק עצמאי, כבעלי עסקים פרטיים, לעיסוק כשכירים בבתי עסק גדולים זרים, ופעמים רבות ציבוריים. איך ניתן להסביר פסיכולוגית את המעבר הזה ממצב של חופש למצב של עבדות?
בכך, שאנשים כאלה, כמו עבדים נרצעים, נמצאים במצב של חשש מעימות יחידאי עם המציאות העסקית החיצונית, עם השוק, עקב קשיים רבים שמוערמים עליהם מצד הרשויות. בדרגה הנמוכה ביותר של עבדות נמצאים שכירי המדינה הבוזזת, המזדנבים אחרי כנופיית השודדים הבכירים; הם מוכנים להעניק לפקידים הגבוהים כל שירות שהוא ובעיקר לחוש שהם בחברה טובה והם בטוחים, לאחד שמצבם כעצמאיים הפך להם לרועץ בשל תחושתם שמצב של עצמאות נושא סכנה.
בחיקו החם של השלטון הם חשים, בדרך כלל, בטחון כלכלי – וכאשר, בדרך כלל עקב החינוך שקיבלו במדינה, לא השכילו להבחין בהבדל בין חופש להיעדרו, אין הם רואים את משמעותה המוסרית של נסיגתם מעימות פרטני עם תביעות הכלכלה למגזר שאחראי לדיכוייה.
במעברם למגזר הציבורי הם הפכו לכלבים אנושיים, המשרתים אדון. לכאורה הם משרתי הציבור. למעשה, הם משרתי אדוניו – משרתיו של העריץ הפועל נגד הציבור. כאמור לעיל, משרתים אלה צמצמו בכך את היקפה של הפעולה הכלכלית העצמאית של השוק וחיזקו, מאידך, את כוחו של המגזר החונק את הכלכלה.
למעשה, הפכו העצמאים של פעם למשרתי אלה הבולמים את הפן העצמאי של הכלכלה – ובכך הפכו את הכלכלה לעצמאית פחות, ולפחות חפשית ויצרנית. אם היה תהליך זה של מעבר ממעמד של עצמאיים למעמד של עובדי מדינה נמשך, היה מגיע שלב שבו היתה המדינה מתמוטטת בשל אי יכולתה הכלכלית להחזיק מעמד במצב שבו יש קיום אך ורק לגורמים ממשלתיים. אך מה שמונע דבר כזה מלקרות הוא ההתפתחות היצרנית המתמדת מתרחשת בתחומי הפעולה העצמאית; יצרנות זו היא המאפשרת לחברות בוזזות לחיות על אף שאינן עצמאיות במלוא פעילותן.
במונחים פשוטים עד כדי בוטות – מחזיקים הסוהרים מעמד על אף גדילת מספרם כי האסירים עובדים בו ביעילות הולכת וגדלה, מתוך אמונה שהכלא שבו הם חיים אינו כזה.
כי ללא עצמאות, נגזר על החי – יחיד או חברה – למות.