כאב וסבל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 778
כאב וסבל
אין ספק שהכאב והסבל הם מושגי יסוד בעולם האנושי. תפישות פילוסופיות שלמות מבוססות על הכאב והסבל, כשחלק מהן מצהירות על מטרתן להילחם בכאב ובסבל, כשמטרתן לסלק מושגים ומהויות אלה מן העולם וחלק מהן רואות את הסבל והכאב כחלק חשוב ובלתי נפרד מההווייה האנושית.
תפישות פילוסופיות מסויימות אף נותנות לסבל ולכאב גושפנקה של חיוביות ומטיפות, בהקשר כזה, לסבל ולכאב כדרכים לחיים מוסריים. יש בין ההוגים, הדתות והאסכולות אף כאלה שרואים את עולמנו זה כמקום של סבל וכאב, שבו משמשים הכאב והסבל כמפעילים הראשיים של האדם.
אך קודם לכל דיון בנושא יש לברר את משמעותם של מושגים אלה ובעיקר את ההבדל שביניהם.
כאב משמעו דיווח על הרס הנגרם לאדם בגוף הו ברוח, ואין זה משנה אם מדובר בכולו או במקצתו, כי כך או כך מדובר ב"אני" אחד שחווה אותו. סבל הוא דרך ההתייחסות של תודעת היחיד אל הכאב (לסבול מלשון סבלות = לשאת, לעמוס).
הכאב שהיחיד האנושי חש באיבר פגוע אינו "דיווח" שהיחיד מקבל אודות ההרס הפיסי אלא חווייה: משמעות חוויית הכאב היא אחדות, האחדות בין חלקי והיבטי האחדות האנושית: הוא חווה את ההרס - את התפרקות הקשר בין החלקים, יהיו אשר יהיו, בצורה בלתי אמצעית; היחיד אינו החלק האינטלקטואלי שלו, בדיוק כפי שהוא אינו האיבר הפגוע שלו - אך הוא גם איננו לא האיבר הפגוע שלו - הוא שניהם והוא חווה בכוליותו את הכאב.
(מחשבות על הכאב, במידה והן אובייקטיביות, משתלבות כרוחו של הכאב, כהרחבה והעמקה של חויית ההתפוררות.)
בעל חיים אינו יכול לעשות דבר לגבי כאב זולת לסבול אותו. האדם, לעומת זאת, יכול לעשות - והרבה. כשמדובר בכאב וסבל, לאדם יש ברירה:
קודם לכל, על האדם לחשוב על הכאב. מחשבה אנושית היא נגזרת של תכונתו המיוחדת של היצור הבוחר, אשר מאפשרת לו להתייחס אל המציאות הנתונה לא כאל עובדות שאינן ניתנות לשינוי אלא כאל חומר שהאדם יכול לעצב לתכליותיו ולמטרותיו.
על ידי מחשבתו על הכאב, מסוגל האדם, קודם-כל, לקבוע את מידת התמקדותו בכאב, ובכך להשפיע על עצמתו. כך, אף כי אין אפשרות לבטל את מקורו של הכאב, כלומר את העובדה האובייקטיבית של ההרס, יש אפשרות להמעיט את הסבל על ידי ארגון שונה של הנוסחה שבה מופיע הכאב.
אפשרות שניה וחשובה, מבחינה אנושית, יותר - היא המחשבה על הכאב במונחים אתיים, הכוללים:
א. פעולת חקירה לצורך הבנת הסיבות האתיות שגרמו לכאב.
ב. פעולת חקירה לצורך הבנת הסיבות הביולוגיות ו/או הפיסיולוגיות שגרמו לכאב.
המחשבה מהסוג הראשון ניתנת לתיאור כמחשבה רוחנית, שניתן להכתירה בתואר מחשבה מונעת (על משקל "רפואה מונעת". המחשבה השניה היא מחשבת החומר; היא מתייחסת לליקויים התפקודיים של האורגניזם, כלומר להיבטים החמריים של הכאב. לה ניתן לקרוא, לצורך מאמר זה, מחשבה טיפולית.
המחשבה המונעת לגבי הכאב ממקמת אותו במקום הנכון מבחינה מוסרית, כלומר: מבררת איך ואם קשור הכאב לבחירותיו של היחיד ולפעולות שהוא עושה על-פי בחירות אלה. על ידי בירור-מיקום זה, רוכש היחיד את הידע הדרוש לו כדי למנוע כאב, עד כמה ובמידה שזה תלוי בו. בנוסף לכך רוכש החושב את ההבחנה החשובה בין מה שנתון לבחירתו - ומכך לאחריותו - לבין מה שאינו נתון לבחירתו.
חשיבותה של מחשבה מונעת כזו באה לידי ביטוי בשתי רמות:
א. בביטול גמור ומלא של כאבים רוחניים (הקרויים פסיכולוגיים בפי הממסד המדעי וכאבי-לב בפי העם), הנובעים כמעט תמיד מלקיחת אחריות על מה שאינו בבחירתו של היחיד.
ב. בהפחתה משמעותית של כאבים הנובעים מפעולותיו של היחיד, קודם כל ברמת ההימנעות מפעולה שתגרום לנזק ותביא בעקבותיה כאב, ואחר-כך בתכנון והתוייה של קו פעולה מוסרי יותר.
כך, באמצעות פעולות הנוגעות לבחירת היחיד, הוא יכול להמעיט בצורה משמעותית את אפשרויות הכאב בחייו.
המחשבה מהסוג האחר, ה"טיפולית" היא זו העוסקת בעיקר בכאבים שאין היחיד יכול למנעם או לערער על עצם קיומם, כאלה שניתן לקרוא להם "כאבי תאונה"; כאבים אלה הם עובדות - ולצורך הענין אין זה משנה אם נגרמו על ידי גורמים חיצוניים או על ידי טעויותיו של היחיד עצמו. במקרה של "כאב תאונה" כזה יתמקד הטיפול בסבל - וייעשה במקביל לנסיון לפתור את הבעיה האובייקטיבית שגורמת לכאב. לדוגמה: אם נפצע אדם, הוא מקבל טיפול לשיכוך כאבים במקביל לטיפול באיבר הפגוע.
לפיכך, ניתן לחלק את החשיבה הטיפולית לשתיים:
א. טיפול בכאב - בבעיה האובייקטיבית-עובדתית שהוא מייצג. טיפול זה יהיה פיזי בעיקרו וינסה לבנות מחדש את מה שנהרס או, במידה והבניה בלתי אפשרית, לנתק את מה שלא ניתן לתקנו מן השלם. בשני המקרים יתפוגג, בסופו של דבר, הכאב.
ב. טיפול בסבל - בחוויית היחיד את הכאב. טיפול זה יתמקד במציאת פתרונות לשיכוך חויית הכאב ברמות שונות, החל ממחקר באפשרויות פעולה רוחניות של היחיד (כגון השאה עצמית היפנוטית) כנגד הכאב וכלה באפשרויות פעולה חמריות (כגון הפחתת הסבל באמצעות חמרי הרדמה).
כל אלה מציגים את שדה הפעולה הרחב הפתוח לפני האדם בנושא הכאב והסבל. משמעותו הפילוסופית של שדה פעולה זה היא שהכאב והסבל אינם הכרחיים.
הכאב אינו מחייב מידה גדולה של סבל אנושי. בשל נביעתו של הכאב מתאונות או טעויות הוא יכול להיות נמנע במידה רבה וקיימות כבר היום טכניקות להפחתה וחיסול של סבל. עקרונית, נוצחו כבר הכאב והסבל בעולם. נצחון זה הושג על ידי הפילוסופים ואנשי המדע: פילוסופית, הוכח זה מכבר שהכאב והסבל האנושיים אינם חלקים עקרוניים והכרחיים של ההווייה האנושית - ומדעית, נמצאו על ידי המחקר המדעי ותעשיית התרופות כל החמרים והטכניקות הנדרשים לשיכוך כל סבל פיזי.
במאה ה20 ביצעו חכמי המין האנושי קפיצות אדירות בידע והכשירו את השטח להתקדמות עצומה בתחום מניעת הכאב והסבל עלי אדמות. הידע הפילוסופי והמדעי שנדרש לצורך חיסולם הכמעט-מוחלט של הכאב והסבל כבר נמצא בידי המין האנושי. בשל עובדה זו, יכול כל מה שנדרש כדי לחסלם לגמרי להיות מוגדר כ"בעיתיות טכנית". עקרונית, לא רחוק היום שבו יוכל כל אדם להחזיק ברשותו את הרעיונות, הטכניקות ו/או התרופות שיאפשרו לו להתגבר באופן עצמאי על כל כאב או סבל. מה, אם כך, ניצב בין האדם של ימינו להגשמת החלום?
ה"בעיה הטכנית" הגדולה ביותר המפרידה בין עולמנו הכואב והסובל לעולם חסר כאב וסבל היא פוליטית - או, יותר נכון, פילוסופית-פוליטית. את הכוחות העוסקים בחיסול הכאב והסבל בולמים אלה שמגינים על הכאב והסבל האנושיים כעל ערכים בשם הפילוסופיה. יש בין בני האדם כאלה שאוהבים את הסבל, כאלה שהכאב משמש להם ערך נפשי ופילוסופי כאחד - רכיב הכרחי בתמונת העולם שלהם, בתפישות פילוסופיות שנבנו במשך אלפי שנים. אלה הם האנשים המונעים מעימנו את מה שהטבע כבר ויתר עליו לטובתנו.
הטבע כבר נכנע לאדם ונתן לו את אישורו לחיסול הכאב והסבל. הבעיה שנפתרה על ידי החלק הנאצל של המין האנושי מחכה לאישורו של החלק השפל של המין הזה כדי שאפשר יהיה להפיצה בעולם. וזהו כבר נושא של מאמר אחר.