כאב העבדות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 726

 

כאב העבדות

הטרגדיה שבעבדות איננה מה שעושים לעבדים או מה שהעבדים עושים אלא מה שהעבדים אינם עושים. בצורה מדוייקת וממוקדת יותר: הבעיה עם עבדות היא שהעבדים אינם פועלים כמו בני אדם חופשיים, כלומר למען עצמם, ולכן – על אף שהם חיים - הם אינם מממשים את חייהם הפרטיים.

כאשר השיעבוד מונע מן היחיד המשועבד את מימוש יכולותיו היחידאיות, הוא מרשה לו לחיות בצורה שבה חיה מתקיימת, כלומר: בדרך שבה היא מסופקת רק מבחינת צרכיה הגופניים, אך אין לא אפשרות להגשים את חלומותיה, אם היא בכלל יכולה לחלום... מבחינה זו משלימים זה את זה השיעבוד הגופני, המונע מהאדם את הבאת יכולותיו מהכוח אל הפועל עם השיעבוד הרוחני, המוקיע את פעולתו של היחיד למען עצמו תוך שהוא פועל נגד האפשרות האנוכית שלו.

כשאתה כורת עץ, אתה יכול להכיר בכך שהכאב המקומי של העץ, גדול ככל שיהיה, על מה שאיבד, בטל בששים לעומת הכאב על מה שהוא לא יתן עוד בעתיד - כמות עצומה של פירות, שהיה יכול לתת במשך שנות קיומו. הכאב הגדול על כך איננו הכאב התחושתי, כאב הגדיעה, אלא כאב רוחני, כאב ידיעת הדברים שהיו יכולים להיות ולא יהיו.

כך, כאב העבדות של האדם, איננו על הכאב שחווים העבדים מבחינה גופנית, ולא על הסבל הגופני שהם עוברים מחמת תנאי מחיה קשים, או העונשים שהם סופגים; הכאב האנושי הגדול ביותר הוא על מה שעדיין איננו קיים: על מה שיכול היה להיות, שצריך היה להיות - על כל מה שיכולים היו בני האדם המשועבדים לעשות ולהיות בעתיד - הם, אלה שנהנים מהם וכל ממשיכיהם וצאצאיהם בחומר וברוח.