יכולת ממשלתית

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 672

 

יכולת ממשלתית

הרעיון הפוליטי של אין ראנד מתמצה באמירה שאסור לממשלה להתערב בכלכלה כי היא לא יכולה. כפי שיכולת של אדם לעשות משהו היא המעניקה לו את הזכות המוסרית לבצע אותו, כך חוסר האפשרות לעשיה של דבר במציאות היא העובדה היסודית השוללת ממנו את הזכות לעשות זאת. כך, מבוססת הפוליטיקה על האתיקה, המבוססת על המטפיסיקה.

עם זאת, למי שלא קרא את ראנד, טעונה ההצהרה שהממשלה איננה יכולה לפעול כראוי מבחינה כלכלית פירוט: הרעיון הוא שארגון המצליח לפעול מבחינה כלכלית אינו ארגון "ממשלתי" אלא ארגון כלכלי אשר גוייס על ידי הממשל למטרותיו. למשל, אם חברה העוסקת בניירות ערך באופן מוצלח תולאם על ידי הממשלה, זה עדיין לא יאמר שלממשלה יש יכולת לעסוק בניירות ערך – וכך יהיה הדבר לגבי כל פעולה של הממשלה בתחום הכלכלה או בכל תחום אחר. בכל תחום, יכולה הממשלה להפקיע חלק מהפעילות הכלכלית, יצרן או חברה יצרנית – ולגרום להם לפעול תחת הוראותיה ולמטרותיה; אך יכולתה של הממשלה להלאים אינה שוות ערך ליכולת ליצור.

כפי שאין לראות רודן השולט ביצרן כאילו הוא יצרן בגלל שהוא מציג את תוצריו של הנשלט על ידו כאילו היו שלו, אין לראות ממשל כיצרני אלא כבעל כוח שליטה. יתרה מזו, בידוע הוא ששלטון מרכזי – וכך הוא לגבי כל סוג של שליטה – תלוי ביצרנים כדי להצליח ולקיים כל סוג של פעילות במציאות. מכך, מה שברור בהקשר של שליטה הוא עובדת התלות. איש ממשל אינו יכול, בהכרח, לתפקד כמי שמסוגל למלא את דרישות המציאות במובן היצרני של הדבר; מה שבידיו הוא יכולת השליטה ביצרנות, אך לאו דווקא בידע ליצור.

להבנת נושא זה יש השלכות לגבי הבנת עולם הכלכלה בכלל ועולם הפוליטיקה בפרט. הקשרים בפוליטיקה הבין-לאומית ניתנים להבנה מלאה רק כאשר מבינים את ההבדל בין כוח ההלאמה של הממשלה לכוח הייצור. רבות הן היום המדינות עלי אדמות אשר כל יכולתן מתמצית ביכולת של ממשלתן להלאים את כוחם של יצרנים – ולעתים משמעות הדבר היא שלא קיימת במדינה מסויימת היכולת ליצור בכלל וכל יכולתה היא יכולת הממשל להלאים מערכת יצרנית שפועלת בה. לעתים לא מדובר בתעשייה שמנהליה מקומיים כלל. למשל, תעשיית הנפט ותעשיות שמקור פעולתן חמרים טבעיים במדינות העולם השלישי מתבססות על טכנולוגיה וידע אירגוני שבאים מחוצה להן, כאשר מה שמסופק על ידי האוכלוסיה המקומית אינו אלא עובדים ברמה הפיזית הפשוטה; לפיכך, כל מה שמאפשר את העושר של השלטון במדינות כאלה הוא יכולת השליטה ביצרנים הראשיים, המנהלים תעשיות אלה – וההוגים אשר הניחו את התשתית הרעיונית המצדיקה את שליטתם זו.

מוסרית, מצב העושר של שליטי מדינות העולם השלישי הוא מקרה אחד מבין רבים אשר מאפשר, בעולם של היום, לשליטים להחזיק במשאבים לא להם, פשוט מפני שרבים הם בני האדם הסוברים שיש להם זכות לכך. אך שומה לזכור כי רק ליצרנים זכות על תוצריהם – וזה כולל גם את הזכות להחליט איך לחלק אותם ומי יחזיק ברווחים הנובעים מהם.

לכן, לכל מטרה מעשית, שומה לזכור כי לממשלות אין יכולות משל עצמן והן תלויות, לצורך קיום עצמן ומכך גם לצורך יכולת שליטתן ביצרנים המנהלים את הכלכלה המקומית; מבחינה מוסרית ומעשית, אלה הם הבעלים האמיתיים של הארץ.