יישום ובגידה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 643
יישום ובגידה
רופא לומד רפואה ואז הוא לוקח את הידע לשטח. הוא פותח מרפאה פרטית, מזמין חולים ומאבחן אותם, עפ"י הידע שרכש, לצורך ריפוי.
בדומה לכך, פילוסוף לומד, כתלמיד, את האמת העקרונית ויוצא לאחר מכן אל העולם, פוגש במהויות מסויימות ובמצבי מציאות מסויימים, מאבחן אותם וקובע מדיניות פעולה לגביהן. כך, פעולתו ההגותית מהווה יישום לשדה המסויים של מה שלמד כעקרון מופשט.
בין תלמידי הרפואה יש כאלה שיבחרו שלא לצאת אל עולם המעשה אלא להמשיך ולהדריך בעולם האקדמי – אך הם מחוייבים מוסרית לזכור את ההקשר המלא של היחס בין המופשט למוחש בעולם הרפואה. במסגרת מחוייבות זו עליהם לשמור על קשר מעודכן עם העולם החיצון כדי להדביק את הפערים בין הידע החדש לישן, להשליך לפח את מה שכבר אינו מעודכן ו/או יעיל לטובת מה שנכון.
אם הם אינם עושים זאת הם למעשה בוגדים. הם בוגדים במורשת שאותה למדו, זו אשר נמסרה מאיש לאיש עד שהגיעה אליהם. מורשת זו, מופשטת ככל שתהיה, נוצרה לצורך יישומו של הידע בעולם הבעיות האנושיות המסויימות לצורך פתירתן.
כך הוא גם – ואולי במיוחד – אצל תלמידי הפילוסופיה אשר אינם בוחרים לקחת את הידע למציאות המעשית ובמקום זה מתחפרים באמצעותן בגומחות מסתור של שרידות אקדמית, במקום לצאת באמצעותן אל העולם ולהשתמש בהן לשפר את חיים של בני אדם.
הבגידה החמורה ביותר היא זו של אלה המחזיקים בידע שיודעים הם כי הוא אינו נכון ובלתי ישים אך אינם מרפים ממנו ומשתמשים בו למטרות הכרוכות בקיומם המקצועי.
כתוצאה מכך מתפתחים בתרבות תחומים שונים בחיי הרוח – מפילוסופיה ועד לאמנות – שבהם מתבצר ידע רב לגבי מגמות שליליות ומזיקות, אשר לעתים כובש לו מבצרים גדולים של מוסדות תרבות וחי לו, כשלעצמו, חיי רווחה על חשבון הקידמה והרווחה האפשריים אשר צריכים לצמוח במקומם.
כדי להבין את העוול הזה, נתאר לעצמנו שקיומן של גישות לא נכונות במתימטיקה או ברפואה, אשר אינן מסוגלות להועיל ביישומן, אינו נעלם מעל פני האדמה, כראוי, אלא ממשיך לשמש כמהות שמפרנסת את האנשים שממשיכים ללמד אותן לתלמידים – ואלה מעמידים דורות על גבי דורות של תלמידים הממשיכים להחזיק בשיטות ידיעתיות שאינן ניתנות ליישום. לא זו בלבד, אלא שאנשי ידע בלתי-ישים אלה דואגים להקמת מוסדות שבהם ממשיכים את איסופו, גיבושו ולימודו של ידע לא נכון זה בתרבות – ומוסדות אלה מקבלים מעמד לגיטימי של שווי-ערך לידע ישים.
ברור שידע לא ישים לא היה ממשיך להתקיים באופן ממוסד בתחומים כמו רפואה והנדסה, שכן היה הדבר מוביל לנזקים רבים וגובה מחירים בנפש – אך סוג כזה של עיוות ובגידה מוסריים יכולים להתפתח בהקשר שבו לא קיימת בתרבות נתונה מודעות לכך שמדובר במקצועות שיש בהם משום שימושיות מעשית. זו אחת הסיבות לכך שתחומי רוח כמו פילוסופיה ואמנות מהווים היום שערים פרוצים לכל רוח עוועים שרירותית שתחליט לכבוש לה בהם חזקה אקדמית או תרבותית. כפי שבאין חזון ייפרע עם, באין אמות מידה מוחלטות של איכות לפעולות הרוח האנושית, תתייתם התרבות כולה ממחסור.