חוקי עיגולים

 

חוקי עיגולים

אגדה עתיקה מספרת על מלך שמצא באחד מיערותיו כמות גדולה של לוחות ובהן עיגולי מטרה. בכל אחד מהלוחות הללו היו תקועים חיצים במרכז המטרה. חיפש המלך אחר הצלף המעולה, החי בתחום מלוכתו, וכשמצא את הקלע ושאל אותו איך הצליח לפגוע פעמים רבות כל כך במרכז המטרה, השיב זה: "שיטתי היא, קודם כל, לירות את החץ - ורק אח"כ אני מצייר מסביבו את העיגולים

זו השיטה שבה פועלים נבחרי העם היום. הם תוקעים חץ כלשהו, כלומר: מחליטים באופו שרירותי שיש לבצע דבר מסויים - או שיש להימנע מדבר מסויים - ואז מציירים את העיגולים, כלומר: מכינים הצעות חוק כדי להבטיח שה"חץ" שלהם יקלע במטרה. לפי שיטתם, המבוססת על פסיכולוגיית המון המחוקקים, העובדה שהחוק מתקבל מוכיחה שהוא נחוץ.

כך, צומחים להם המון עשבים שוטים של חוקים וחוקי- חוקים על הגבעה בירושלים. עוד ועוד חוקים המגבילים עוד ועוד את האזרחים והופכים את חייהם למסובכים וקשים יותר מיום ליום. כל חוק מוצמד לקנס, לעונש ולסבלו של מי שמפר אותו; מסביב לכל חוק קמה מסגרת אכיפה ופיקוח, משרדים, מכוניות, בנינים ומשרות. כל אבן רעיון המושלכת לאגם הפוליטי המסואב יוצרת סביבה מעגלי חוקים, תקנות, חוקי-עזר ובני חוקים ההולכים, מתפשטים וחונקים את החברה בלי מגבלה ובלי סוף, לנצח

במקום להגדיר לעצמם תכלית, כמו, למשל, להקל על הציבור ומבלי לזכור כי עבודת הכנסת אמורה להיות חיים טובים יותר ומסובכים פחות לאזרח, מבלי לקלוע את החיצים – או, לפחות, לנסות – למטרות שלשמן נבחרו מלכתחילה, עוסקים נבחרי העם והמון הפקידים שנבחרו על ידיהם, בהמצאת חוקים חדשים, שאליהם הם מתייחסים ככאלילים. בית הנבחרים מתפקד כתיבת פנדורה ממוסדת אשר מפיקה, כקופה של שרצים, את שרציה וצרותיה להלך בכל הארץ ולהדביקה במחלת החוקים. בהשראת בית הנבחרים, פועלות היום עיריות ומועצות קטנות כבתי נבחרים בזעיר אנפין וממציאות חוקי עזר עירוניים ואיזוריים בהמוניהם; מוסדות ציבור קטנים ומוסדות כלכליים שיש בהם יסודות ציבוריים (כמו בנקים) ממציאים להם חוקים אף הם. חוקים אלה, אשר מוצגים כדרכים לייעל את חיי האזרח במדינה, אינם, בסופו של דבר, אלא חבלים הכופתים את ידיו, חוסמים את דרכיו בכל ענין ומצרים את צעדיו.

באסכולות מסויימות של כלכלה מדינית לומדים כי ניתן לחלק את מדינות העולם למדינות זכות ומדינות רשות. במדינות זכות שמורה לאזרח הזכות לעשות כחפצו - אלא אם כן יש בנמצא חוק שמגביל אותו; במדינות רשות, על האזרח לבקש רשות אם ברצונו לעשות מעשה. במדינת ישראל, בזכות המדיניות הפעילה של השרצת החוקים, נוצר (פעם נוספת במרחב הישראלי) שילוב שמשמעו הטעייה: המדינה המוצגת כמדינת זכויות, אשר מזמינה אותך לפעול באופן חפשי, אך היא מצרה את צעדיך בחוקים חדשים לבקרים. אלה יכולים להיות מומצאים נגדך בה בשעה שאתה מבצע משהו אחרי שכבר ביררת את זכויותיך לגביו. לפיכך, מצב החוקים בישראל הוא מסוכן לזה שעושה יותר מאשר במדינות עריצות, שכן אפילו בעריצות יש יותר יציבות חוקית מאשר במשטר המקומי שבו, בשל ההשרצה החוקית, יכול החוק להשתנות ממש תוך כדי שימושך בו...