הקולקטיביזם וישראל

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 680

 

הקולקטיביזם וישראל

הסוגיה הקולקטיביסטית ויישומיה

מתחת להרבה הצורות השונות של הופעתה, הבעייה הפוליטית הכללית היתה, היא ותהיה הקולקטיביזם, שהיא התפישה שלקולקטיב יש עדיפות על היחיד. למעשה, בני אדם המחזיקים בעמדה הקולקטיביסטית אינם רואים, כשמדובר באנושיות, את היחיד – וכל מה שקיים, לדעתם, הוא הקבוצה. מבחינתם של הקולקטיביסטים אין ליחיד האנושי מעמד עצמאי משל עצמו והדבר בא לידי ביטוי בכל תפיסתם לגבי תרבות אנוש – החל מיצירת המסגרות הפוליטיות שלהם וכלה בניהול מלחמותיהם. בכל אלה, היחיד האנושי אינו מהווה, מבחינתם, מהות חשובה עד כדי להתחשב בה.

הטעויות האופייניות לגישה זו שגורות גם בחוגים שאינם מחזיקים במודע בגישה; היא קיימת בכל חשיבה אשר מתייחסת אל בני אדם כאל קבוצות ברמה העקרונית, בדרך כלל על יסוד ההנחה שיש הכרח בגישה מסוג זה כי אי אפשר לטפל בבני אדם באורח פרטני.

אף כי אין צורך במיומנות מיוחדת כדי להבחין בחוסר הצדק היסודי של הגישה, רק האובייקטיביזם (*) קידש מלחמה מפורשת על עיקרון זה ובהתאמה, רק לאובייקטיביזם יש פתרונות לגבי המלחמה הכללית שיש לערוך בקולקטיביזם על כל גווניו.

במשך למעלה מעשרים שנה שבהן אני לומד את השיטה, לא שמעתי שום התנגדות משמעותית אחרת שתצליח להפריך את ההגיון המציאותאי. מתנגדיו שבים וחוזרים, על סיסמאות שמדברות אל הלב הרדוד ולא אל השכל – ואין בכוחן של סיסמאות רגשניות לעשות יותר מאשר לבטא התנגדות רגשנית. עיסקת החבילה הקולקטיביסטית היא, היום, היסוד לכל הבעיות הפוליטיות בגדול ובקטן, לכל המלחמות בכלל ולבעיותיה של מדינת ישראל בפרט, מכיוון שיסודה בנסיון הבלתי-אפשרי והנדון לכשלון מראש לפתור בעיות ברמה של קבוצות, של שכבות חברתיות, עמים, גזעים וכו'

משול הדבר למצב תודעתי של חוטב עצים אשר איננו מצליח להשיג בחשיבתו את קיומו של עץ בודד. אף על פי שבעבודתו הוא נתקל כל פעם בעובדת העץ הבודד, הרי בכל פעם שבה הוא חושב על עצים, הוא חושב במונחים של יערות, המכילים עצים רבים. ממילא זה ברור כי כל עוד לא מצליח אדם זה לפשר בין שתי התפישות ולתאם ביניהן, יהיה הוא בעל תפישת עולם מפוצלת, שמחשבתו בה לעולם לא תתאם את מעשיו. בדומה לחוטב העצים, הסובר כי עצים יחידים הם רק חלקים של יער חי לו הקולקטיביסט, אשר בחשיבתו קיימים רק עמים; במסגרת גישה זו שלו הוא רואה את היחידים שמסביבו – אם וכאשר הוא חושב עליהם – כענפים של עץ או כאיברים בגוף גדול יותר.

הקולקטיביזם מאפיין את גישת העמים והארגונים אויבי עם ישראל הקיימים בעולמנו, אשר המאפיין אותם הוא שאת מה שנמצא באחריותם של יחידים הם מייחסים לקבוצות. בהקשר זה, מה שמאפיין אותם הוא טפילתם אחריות קיבוצית בגינן של פעולות יחידים על עמים שלמים. הנוצרים, למשל, מאשימים מזה דורות רבים את כל בני העם היהודי, על משפחותיו, ילדיו, נשיו וזקניו, בהרג משיחם שבוצע לפני שנים רבות – ובהתאם לכך, פוגעים היום אויבי העם היהודי, ובראשם הערבים, ביהודים יחידים בלי קשר למעשיהם האמיתיים, כאילו מייצגים הם את העם כולו.

וכמעט למותר לציין, בהקשר זה, כי אלה המחזיקים במסורת היהודית, הקובעת "אדם בחטאו יומת" ושופטת כל יחיד לפי מעשיו הוא, אינם יכולים לרדת לסוף דעתם של בני אדם שחונכו בתרבות קולקטיביסטית, כדוגמת המוסלמים. בני תרבויות קולקטיביסטיות מסוג זה, שעדיין לא עיכלו את היחידאיות ועדיין לא הגיעו לרמה התרבותית שקיימת בחלק העולם שבו נשפט היחיד – ורק היחיד – על מעשיו. בעולם זה קיימת במשך זמן רב הסתירה בין הגישה המבקשת לתבוע מיחיד אחריות על מעשיו ולהעניש רק אותו על פשעיו לבין ההכרח שבפגיעה בבני אדם חפים מפשע, אשר היחיד הקולקטיביסט דואג שיגנו עליו מפני מתקיפיו.

מדבר זה ניתן להסיק עד כמה חיונית ההכרה בנזק שגורם הקולקטיביזם בשדה העימות בין חברות קולקטיביסטיות עם חברות מן העולם החופשי, כאשר בני האדם בעולם זה מוצאים את עצמם קורבנותיה של תפיסה הרואה אותם כחלקים מגוף גדול, מאשימה אותם בחטאים שלא ביצעו (ואולי – אם בכלל – בוצעו על ידי הוריהם או שכניהם) ופוגעת בהם בשל כך.