הפשע

 

הפשע

פשע הוא לבקש שלום עם פושע. זוהי המשמעות של האמירה למישהו במדינת ישראל שמכיוון שהשלום הוא אידיאל הומני כללי, ההשלכה הלוגית של הענין היא שצריך לחתום על הסכם שלום עם דיקטטורה כמו אלה המקיפות את מדינת ישראל.

הסכם שלום עם פושע איננו מביא שלום יותר משמביא שלום לדבר עם מי שאיננו מבין את שפתך. הסכם כזה לקוי בכל רמה שהיא והרמה הלוגית היא הפשוטה שבהן. למעשה, הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות למדינת ישראל הוא להיות בשלום עם מדינות ערב, כי, במקרה הטוב, יהיה מדובר בעובדה שישראל הגיעה לרמתו המוסרית של האוייב.

במצב כזה תשוחזר במזרח התיכון המלחמה הקרה שהתקיימה בין מדינות אירופה המערבית למדינות אירופה המזרחית במשך עשרות שנים והמלחמה הקרה המודרנית, החמורה יותר, הקיימת בין ארה"ב לדיקטטורות דרום אמריקה ולמכסיקו שמעבר לגבול. זהו מצב שמביא דווקא את אנשיה של מדינה חפשית לשחיתות ובסופו של דבר לדיקטטורה בגלל השתלטותם של עקרונות שליליים על מדינתם, כמנגנון שבו עקרונות חיוביים לא הצליחו לתפוש חזקה לאורך זמן.

פוליטית, עיקרון צודק איננו סובל קיומו של עיקרון מנוגד לידו. עיקרון, שלא כאדם, הוא בלתי מורכב לחלוטין. עיקרון הוא הדבר הפשוט ביותר בעולם והוא נוסע בכיוון אחד בלבד. בשל ההשפעה הרעינוית ההכרחית המנשבת בגבול שבין שתי מדינות שכנות, אדם איננו יכול לחיות במדינה המבוססת על עיקרון כמו חופש ולהתקיים בה לצידה של מדינה שבה עיקרון מנוגד לחופש באותו זמן. נסיון כזה יוצר פיצול של אחדות באדם או בחברה שמנסים לאחוז בסתירה כזו.

רק פילוסופים מסוג מסויים מאד, כאלה שאינם חושבים בראש אחד ואינם רואים קשר הכרחי בין מלים למציאות, מסוגלים לחיות עם סתירה כזו ואף להטיף לחיות עימה - אם אתה יכול לקרוא לזה חיים. המציאות הפוליטית מוכיחה כי בהקשר כזה מגיעות עד מהרה השפעות שחוצות את הגבול – והן עושות זאת בדרך כלל כהשפעה מהמדינה שבה עקרונות חופשיים נתפשים כאיום המצריך הגנה רעיונית על מדינה שאיננה נזקקת להגנה כזו.

במקרה של מדינת ישראל בולט השינוי שחל במדיניותה של ישראל על ידי אימוצה את תפישת חוסר האיכפתיות של האוייב לגבי חיי אדם. אם בשנותיה הראשונות של המדינה נעשה כל מאמץ כדי להציל אפילו אדם אחד משבי האוייב או מהתקפתו, בולטת היום העובדה שהימצאותם של אזרחים בסכנת חיים או בשבי איננה, כשלעצמה, מכניסה את הממשל לשום לחץ.