גניבת דעת

 

גניבת דעת

את העוול החברתי הגדול ביותר ניתן לתמצת בכך שבמקום לכבד את הוגה רעיון הלחם, את החקלאי ואת האופה על יישומם את הרעיון, נותן בן ימינו כבוד למי שנוטל מיוצרים אלה בכפיה את פרי עמלם ומחלק אותו, כאילו היה שלו, לאחרים.

בכך מבצע אדם זה, שהוא הפקיד הממונה של השלטון העריץ,גם שוד חמרי ישיר וגם רמאות בו בזמן. רמאותו מציגה את השודדים לא רק כיצרנים אלא גם כנדבנים. למותר לציין כי הסיבה לכך איננה רק שגעון הגדלות האישי של המדינאי הכזבן אלא דרכו להסביר לנתיניו מדוע עליהם לשלם לו תמורת "עבודתו".

כשיכירו בני אדם בכך שזוהי צורת השוד החמורה ביותר, שוד באמצעות גניבת דעת, הם ילמדו שהם יכולים להפסיק לתת את התשלום ברוח הרבה לפני שתרפה היד שאוחזת בהם בגוף. כאשר בדרך זו יפסיקו בני האדם לתת לשליטיהם את השכר שאינו מגיע להם ויתחילו לדבר על התשלום שמגיע, בחומר וברוח, למי שראוי לו, תבוא ישועה לעולם.