הבחירה כעצמאות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 957

 

הבחירה כעצמאות

בין אנושיות לחייתיות

אף כי בחירתו של האדם היא עובדה מטפיסית ביסודה קיימות באנושות מסורות המתנגדות לה ורבים מבני האדם מאמינים שהיא איננה קיימת ואף בוחרים מסיבות שונות שלא לבחור מבלי לשים לב לעובדה שגם בחירה זו היא ...בחירה. בהקשר זה חשוב להבין שאי הכרה בבחירה או נסיון להתחמק ממנה איננה רק בעיה פילוסופית מופשטת, המנותקת מהחיים (כפי שמאמינים רבים לגבי חשיבה פילוסופית) אלא סוג של אחוסר מוסריות, שנובע מכך שהבחירה פירושה עצמאות ולקיחת אחריות.

רעיון חופש הבחירה איננו מקובל על בני אדם רבים וההסטוריה של הפילוסופיה זרועה במוקשים של מותנות (דטרמיניזם) שמיועדים להכשלתו של רעיון הבחירה תוך הצגתו כאשלייה. אך מעבר לכשל הלוגי-פילוסופי של גישה זו, החוטא במשגה המושג הגנוב (שכן יש בחירה בעצם העובדה שהאדם מעדיף השקפה אחת על פני האחרת), קיים גם היבט פסיכולוגי לסוגיה, והוא מה שאין ראנד קוראת ההיבט הפסיכו-אפיסטמולוגי (כלומר קשר הנפשי-הכרתי); היבט זה מציג העדפה שהאדם מבצע לא על יסוד מחשבתי-הגיוני אלא על יסוד רגשני.

בנושא הבחירה, העובדה שהאדם אינו במצב שבו הידע שיש לו באופן טבעי הוא נכון, קשה לא רק להבנה פילוסופית אלא לקבלה ולהסכמה בשל עצם היותו מטלה כבדה על תודעתו של היחיד. למעשה, מדובר במשימה מוסרית שנובעת מטבעו של האדם, המטילה עליו לברר, להעריך ולשפוט את מה שנכון לו לעשות, כדי לבצע את הבחירה הנכונה.

קושי זה של ביצוע הבחירה הנכונה גורם לרבים מבני האדם לנסות ולמצוא מילוט מאחריות זו, על יסוד ההנחה שקל יותר שלא לבחור מאשר לבחור. אך בזמן שהדבר נכון, אולי, לטווח קצר, אין הוא נכון או מעשי לטווח ארוך ולכן משמעותו המעשית היא לא מוסרית. דבר זה נובע קודם כל מכך שבשל היותה של הבחירה החופשית עובדה מטפיסית במעמדה אין היחיד יכול שלא לבחור; כל מה שהוא יכול הוא להאמין שאיננו בוחר, אך אז הוא בוחר, למעשה, לפעול מבלי להתבסס על יסודות אפיסטמולוגיים ראויים ולפיכך מהווה הדבר הזמנה לבחירה מוטעית. בהקשר זה מופיע פעמים רבות בתודעתו של היחיד הידע הלא מושגי לצורותיו השונות: תחושות, רגשות ו/או "אינטואיציות". אך המשותף לכל אלה, אשר פילוסופיות המנוגדות לאדם מציגות אותן כצורות ידיעה אנושיות לגיטימיות, הוא שעל אף שהם קיימים בטבע האדם אין הן, למעשה, אלא המאפיינים של ידיעה ראשונית, נמוכה, חייתית ובלתי מפותחת ביחס לידיעה האנושית הבוגרת, שבה משתמש האדם הנבון.

מבחינה זו מי שמשליך את יהבו (בגלל טעות פילוסופית, השפעה תרבותית או סיבה אחרת) על ידיעה שאיננה מבוססת על חשיבה מושגית מבטא בבחירתו מבחינה הכרתית העדפה של דרגה ירודה של תפיסת מציאות על פני זו העולה עליה. לפיכך, בהתחשב בכך שגם רמת הידיעה הגבוהה ביותר של האדם – זו המבוססת על חשיבה מושגית – איננה נותנת תמיד תוצאות נכונות, נמצא מי שמעדיף את אי הבחירה ואת הידיעה הלא מושגית במצב הדומה לזה של התאבדות, שכן הוא מפקיר את גורל עצמו לכוחות לא אנושיים במובהק שיעשו עבורו את עמל החיים.

לפיכך יש דמיון בין המתאבד המזנק מראש בנין גבוה ומפקיד, בכך, את עצמו בידי כוחות הטבע כמו כוח הכובד, לבין אדם הדוחה את החשיבה התבונית למען תפיסה לא מושגית ומניח בכך לכוחות החייתיים הקיימים בו לבצע עבורו באופן אוטומטי (כמו מערכות הנשימה והדם) את הפעולות המתאימות, מטבען, לתודעה הבוחרת.

אך ההיבט שהוא, אולי, הגרוע והלא מוסרי ביותר מבין ההתחמקויות המתוחכמות מן הבחירה הוא זה הנובע מהעובדה שהבחירה במיטבה משמעה העצמאות והאחריות הנובעת ממנה; דבר זה אומר שבגלל שהבחירה המודעת של אדם מבטאת עצמאות (אני בוחר) ואחריות (אני הקובע), משמעותה המעשי של ההתחמקות הוא התחמקות מאחריות. בפועל, מכיוון שאדם הוא יצור בעל בחירה גם אם אין הוא מכיר בה, אומר הדבר שיש בכך משום דרך שעשויה להצדיק התנערות מאחריותו של אדם למעשים לא מוסריים שעשה. ואכן, זהו היסוד הרעיוני להצדקתם של מעשים רעים רבים על ידי בני אדם בתואנה ש"לא היתה לי ברירה".

מודעות לבחירה החופשית אומרת שלאדם יש תמיד בחירה. גישה זו דוחפת, ממילא, ללקיחת אחריות מירבית של אדם במצבים שבהם יש מקום לפעולה מסוג זה. מבחינה זו מהווה הגישה השוללת בחירה נתיב בריחה למי שחושש מלקחת על עצמו את אפשרות הבחירה. לרוב, בני אדם כאלה קרובים להטלת אחריות הבחירה על בני אדם אחרים, שהיא התסמונת הנפוצה ביותר בחברת זמננו. אי המוסריות של הבחירה בחוסר עצמאות איננה תמיד מודעת למי שמעדיף שבני אדם אחרים יפעלו במקומו, אך אין הוא יכול להימנע מלשלם את הקנס המציאותי המוטל על מי שמסרב לחיות כראוי – וקל וחומר שאין הוא יכול לתבוע את השכר שמקבל מי שבוחר להיות עצמאי ולקחת אחריות על חייו.

המוסריים, העצמאיים והאחראיים שבבני האדם רואים את הכוח הקיים בבחירה ולפיכך גם את האפשרויות שהיא מעמידה לרשותם. בני האדם הבוחרים במודע לחיות כיישויות בוחרות מקבלים את אתגרי הקיום ברוח חיובית, כי הם מודעים לכך שפתרונה של כל סוגיה במציאות מציע שכר טוב למבצעיו. עבורם יכולת הבחירה היא מתנה מוסרית, המאפשרת להם להתעלות מעל להיבטים החייתיים של טבעם אל האנושיים וליצור את חייהם בהתאם לרצונם.

שלא כמו אנשי מוסר אלה, בני האדם החוששים מאחריות הבחירה פועלים כדי להעביר את אחריות הבחירה והפעולה לידי בני אדם אחרים. אף שלא תמיד הם מודעים לכך, קיימים בחברתנו רבים המאמינים כי ניתן לחיות דרך אחרים. אין ראנד מכנה אותם "אנשי יד שניה" ובפילוסופיה שלה מוצגת המטפיסיקה שלהם כ"חברתית". דבר זה משמעותו שהם מעניקים את השיפוט והבחירה הנמצאים ברשותם לידי אחרים. בפועל, מדובר בבני אדם שמבחינה פסיכולוגית נוטים לכך שבני אדם אחרים יהיו אחראים על חייהם – ולא מן הנמנע שבני אדם כאלה מהווים הן את יסודות המשטרים הדיקטטוריים והן את ההסבר לציות הרב שבני חברתנו מעניקים - שלא בצדק - למנהליהם החברתיים (בד"כ בתירוץ ש"הם יודעים טוב יותר"). אך יש לקוות שלא ירחק היום שבו יבינו בני האדם עד כמה לא מוסרית גישה זו, כי האדם קיבל מהמציאות את יכולת הבחירה, העצמאות ואחריות כאפשרויות הפתוחות לפני היחיד האנושי שבאמצעותן הוא יכול לממש את יכולותיו ולהביא את מה שגלום בו למעמד של קיום מלא.