פילוסופיה שלמה מול פילוסופיות חלקיות

 

פילוסופיה שלמה מול פילוסופיות חלקיות

תורות פילוסופיות חדשות אינן בנמצא, לא באמת. יש המצאות חדשות של לבוש ווריאציות על נושאים ישנים, באותו מובן שבו חלק גדול מהפילוסופיות הגרמניות של המאה ה19 לא היו אלא גרסאות מתוחכמות של של כמה פילוסופיות יסוד יווניות. לצד וריאציות אלה או אחרות של פתרונות שחוקים ותשובות נושנות מתייצבת הפילוסופיה של אין ראנד כענק תרתי משמע: זו היא שיטה גדולה חדשה העושה פעולת איחוד שלא היה כמותו בפילוסופיה מאז אריסטו - והיא עושה זאת, כראוי לשיטה גדולה, בכל תחומי הפילוסופיה.

אין ראנד לא היתה פילוסופית "מתמחה" ולא הגבילה את עצמה רק לתחום פילוסופי אחד כמו אפיסטמולוגיה, אתיקה או אסתטיקה; כל פעולה מסוג זה היתה יוצרת משהו שאיננו שיטה פילוסופית של ממש, אלא זרוע של כזו, משהו על הטווח שבין שיטה "קנטיאנית" של אפיסטמולוגיה בלתי ניתנת ליישום, או שיטה "מטריאליסטית" של יישום נסתר ובלתי-מודע לעיקרון אפלטוני-נוצרי. אין ראנד הגדירה עקרונות יסוד מקיפים בכל ענפי הפילוסופיה הראשיים, עקרונות שדי בהם כדי להכשיר את הקרקע ולסלול את הדרך ליישומים בלתי-מוגבלים בעתיד.

איחוד כזה לא נוצר, למיטב ידיעתנו, אפילו על ידי אריסטו - וזו הסיבה שבשלה שולטות וריאציות נוצריות-אפלטוניות-מרכסיסטיות בחיי התרבות עד היום. לכן, אם נכונה הפילוסופיה של אין ראנד, האובייקטיביזם - והריני להעיד מנסיוני שעד היום, אחרי שנות דור של לימוד שיטה זו לא נתקלתי בשום ערעור משמעותי שלה - אז המיעוט הקטן של האנשים היודע זאת מחזיק בידיו את הכוח לחרוץ את גורל המין האנושי.

נתונים נוספים