שגעון אובייקטיבי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 730
שגעון אובייקטיבי
מהו מעמדו של השגעון? אין הכוונה למצב הפסיכולוגי שהוא מבטא אלא למעמדו הפילוסופי. במושג-ביטוי "שגעון אובייקטיבי" הכוונה היא למצב העקרוני של ניתוק מן המציאות אשר קיים ברמת ההכרה ולא ברמת תת-ההכרה. רעיון יסוד זה מבוסס על מצב מושגי ולפיכך אינו מתייחס למצבו הנפשי של היחיד, כפי שמקובל להניח בענין זה בתרבותנו, אלא למצב אפיסטמולוגי, כלומר כזה שקשור למצב של תפיסת המציאות של האדם. השגעון, בהקשר זה, הוא מצב תפיסת מציאות שמבטא ניגוד של תפיסת מציאות אובייקטיבית, אך לא סובייקטיביזם. שגעון, במובן זה, הוא מצב הכרתי שמייצג ניתוק מן המציאות או חוסר אובייקטיביות שאיננו נובע מבעייה בריאותית או נפשית.
שגעון אובייקטיבי הוא מצב של ניתוק רוחני/תודעתי של האדם מן המציאות, שהוא הכרתי באופיו, ולא כזה שיש ודאות לגבי מקורותיו או סיבתו. הוא קיים כעובדה המיוחדת ליכולת התודעתית המיוחדת של האדם, שהיא פסיכו-אפיסטמולוגית במאפייניה הראשיים, אך אין הדבר אומר שהיותה קשורה בנפש מוכיח בעייה בבריאות הנפש. למעשה, אף כי ברור ואף הכרחי שיהיה לסוג זה של ניתוק השפעה כלשהי על מצב הנפש יש להבחין בין מצב זה לבין השפעה של מצב הנפש על הידיעה. השגעון האובייקטיבי אינו חולני או תוצאה של השפעה שלילית שנובעת מבריאות הנפש, התודעה או היבט אחר של רוח האדם. מדובר בחוסר אובייקטיביות שיכול להיות של יחיד או של רבים, שיכול להיות שטחי או עמוק, לזמן קצר או ארוך – ואשר בכל מקרה אין הוא אומר טעות, כשל או תקלה שהם בגדר של מצב בריאותי קל או קשה, וגם לא כזה שאינו ניתן לפתרון כמו נכות או טירוף. מאידך, לא מדובר במצב אנושי בעייתי קל, כמו הצטננות או תסמונת תקופתית, גילאית, גזעית וכיו"ב. סוג כזה של מצב רוחני יכול להיות צורה של קפאון שהוא ביטוי של מחדל ידיעתי כלשהו, אשר אין תודעת האדם או החברה הלוקה בו יכולה לשלוט בו או לפתרו.
שגעון שאינו בגדר מחלת נפש יכול להיות ליקוי תפיסתי לגבי תחום מסויים במציאות. קודם לכל דבר אחר הוא מהווה עובדה שמציינת מצב שבו נמצאת התודעה האנושית בלבד ולפיכך הוא מתאר תסמונת שיכולה להיות כלולה רק בטווח היכולות ההכרתיות של האדם, שייכותו השכלית היא ייחודית. שגעון, בהקשר זה, יכול להיות נחלתם של אדם אחד או קבוצה, ויכול לנבוע מטעות של תפיסת מציאות בתחום פילוסופי או תסמונת של עיוות שמקורו בהשפעה רעיונית, שיכולה להיות תוצאה של הרגל תרבותי. מבחינה פילוסופית אומר הדבר חוויית חיים שיש בה בעיות של קליטה ברמות שונות, החל מרמת התפיסה החושית, היוצרת חוויית חיים בעולם סובייקטיבי, שמורכב מיצירי דמיונו של היחיד.
טעות פילוסופית ששולטת בחברה שלמה היא בגדר מגיפה – מגיפת שגעון מושגית – כי השגעון הוא, בעיקרו, מושגי, מכיוון שהאדם יצור מושגי. מצב מסוג זה מזוהה בבני אדם אשר מתקרבים לגישה רעיונית מסויימת, המנותקת מן המציאות, כאשר הם אינם בעלי יכולת להשתחרר מהליקויים המחשבתיים העומדים ביסודם. תופעות פילוסופיות וכאילו פסיכולוגיות הקיימות בחברת זמננו – כמו ההחזקה בסטטיסטיקה כבמדע או ברעיונות פוסט-מודרניסטיים כמייצגים הגיון מציאותי. מנקודת מבט פילוסופית-רעיונית גרידא מדובר בטעויות, אך למעשה מדובר במחסומים המונעים את המעבר השוטף של מידע בין המציאות העובדתית לשכל האנושי בשל היותם מעבר למגע מבחינה תודעתית עבור רוב בני האדם. סוג כזה של רעיונות, האופייניים למגמות חברתיות, הופכים למכשלה הקיימת באופן קבוע בתלכיד המורכב של הגורמים המהווים את הקשר בין המציאות לאדם.
סוג כזה של שגעון הקיים במבנה המחשבתי של תרבויות שלמות איננו מכשלה נפשית אלא הגיונית והם, כנראה, אלה שזכו בתארים של אלילים בתרבויות קדומות או שנתקבעו כרעיונות דתיים או דוגמות הקיימים גם בימינו, שקיימים גופים חברתיים המקפידים להגן על יציבות קיומם במציאות חייהם של בני אדם רבים, כאילו היו מציאותיים על אף שהם כוזבים. במובן זה ניתן לראותם בימינו כאלילים רוחניים מודרניים או כמה שיכול להיקרא היסוד הרעיוני של "עבודת אלילים" המחליפה את הקיים האמיתי באמונה טפלה. סוג כזה של אמונה היה מוגדר כאי שפיות אם היה מוחזק על ידי יחיד או מיעוט אך לא ניתן לכנותו ככזה אם הוא קיים ברוחם של רוב בני החברה – וקל וחומר אם אצל כולם.
דוגמה מובהקת למצב של שגעון "נורמלי" כזה הוא דתות כמו הנצרות והאיסלם, אשר המאמינים בהן מגיעים למאות מליוני בני אדם, אך הן מבוססות על טעויות פילוסופיות גסות, אשר אינן מאפשרות למחזיקים בהן לנהל חיים נכונים ולמעשה דן אותם לחיים של ניתוק קבוע מן המציאות. חיים מסוג זה אינם מאפשרים לבני האדם החווים אותם להתפתח כהלכה ונדרש – לצורך שחרור ממלכודת זו – גורם חיצוני שיגאל את המחזיקים בשגעון זה.