הבעיה של כאן ועכשיו

 

הבעיה של כאן ועכשיו

הפגיעה החמורה ביותר שנגרמת לאדם בזמננו היא שהוא ממוקד בצרכי החומר בזמן הווה – שני היבטים משלימים אלה גורמים לו להינעל על מה שכאן ועכשיו ולהחמיץ את מימוש הכוח הגלום בו כמהות רוחנית – להתבונן למרחק בזמן ובמקום – קדימה לעולם כולו ולעתיד.

הכאן והעכשיו כופים את עצמם על האדם כבעיות ששומה עליו לפתור כתנאים לעצם קיומו. בכוחם הרב של תנאים אלה להסב אליהם את תשומת לבו ומיקודו של האדם הם גורמים למה שאינו כאן ועכשיו להיעלם ממציאות חייו.

היעלמות זו באה לידי ביטוי קודם כל בכך שעל ציר הזמן דוחה האדם את העיסק בעבר ובכך הוא משמיט את הקרקע מתחת לרגליו ביחס לתכנון העתיד – כי כאשר הוא איננו יודע מאין הוא בא הוא איננו מסוגל להבין לאן הוא הולך ובכך מחמיץ את ייעודו.

למעשה, מה שכאן ועכשיו גורם לאדם הוא לשכוח את אנושיותו הרוחנית הטבעית לטובת מהותו החייתית-גופנית שממוקדת בצרכיו החיוניים. התרבות האנושית השלילית, המחזקת סיפוקים עכשוויים אלה ברמת החומר גורמת ליצור האנושי לחיות כמו סוס שהוגבל מלדהור או ציפור שנמנע ממנה לעוף – כמוהם נדון האדם של ימינו לחיות במצב שבו נמנע ממנו לממש את יכולותיו הגלומות ולפיכך גם את אושרו.

זו גם הסיבה העיקרית לכך שבני האדם בזמננו, טובים ככל שיהיו, סובלים מפיגור חמור בתחום ההתפתחות הרוחנית, כאשר הרעיונות השליטים בתרבות מכוונים אותם למצוא סיפוק בחייהם בתחומים גופניים וחומריים. התוצאה של דבר זה היא שגם אם וכאשר מצליחים בני אדם לממש את המטרות שהם קובעים לעצמם בתחומים אלה, הם אינם מאושרים ונותרים בתחושה של חוסר סיפוק.