זכרון אנושי

 

זכרון אנושי

האדם הוא חיה שזוכרת, אך אפילו אם היא זוכרת הכל, היא איננה זוכרת הכל באופן מודע ומושגי. לכאורה ניתן לומר שאם היה האדם מקפיד לרשום את הדברים היה הדבר שונה, אך לא רק שהוא לא רושם, הוא גם איננו יכול לרשום את כל מה שחושיו קולטים.

בכל מקרה, כדי שהיקף המידע שבידי האדם יהיה שימושי עבורו, עליו לממשו חומרית. אם האדם אינו מבטא בצורה מסוימת בחומר שמחוצה לו את הדברים - הוא אינו יכול לשלוט בידע ובארגונו. למותר לציין שלצורך פעולה שימושית בידע בעתיד שומה על האדם להשתמש בחומר מן העבר. במובן זה מהווה הזכרון האנושי גשר המאחד בין מה שזכור מן העבר למה שיהיה שימושי בעתיד.

בעצם יכולתו זו לזכור כדי להשתמש מופרד האדם מן החיה. עבור החיה זמן איננו קיים; תהליכי הידע שמתרחשים בתודעתה מותאמים לרצף ההתרחשויות במציאות ואין לה אפשרות להמיר ידע ממצב של מופשט עבר למסוים עתידי. זו הסיבה לכך שאם הייתי בעל חיים לא הייתה למותי שום משמעות עבורי. אני אינני יכול לתפוש את מותי וגם לא את הסבל שבו.