חובות

 

חובות

לעתים מזומנות מוצא את עצמו אדם חייב להתנהג בדרכים מסויימות או לבצע דברים מסויימים כחלק מחוב שיש לו כלפי טבעו הרוחני, להבדיל מחובתו למלא את צרכיו הקיומיים החומריים-גופניים. דוגמה לחוב מסוג זה הוא הצורך בחירות, שהשמירה עליו תספק לאדם יכולת מיצוי טובה יותר של יכולותיו.

חובותיו של האדם בעולם כוללים חובות מסוגים לא חומריים, כמו סיפוק צרכי היסוד האנושיים של סיפוקים נפשיים הנובעים ממערכות יחסים. יש במציאות יחסי קשר טבעיים שכמוהם כמהות עצמאית – כמו שכל ישות טבעית מורכבת מחלקים שיש ביניהם קשרים ויחסים פנימיים, כמו איברים בגוף. כזהו, למשל, הקשר בין אדם למשפחתו או בין הורים לילדיהם.

דוגמה לכך היא הקשר בין אב לבנו, שהוא מהות אובייקטיבית חיה שהיא חלק הכרחי מעולמו של היחיד. אם וכאשר היחיד אינו מוצא דרך לשלב מהות זו בהצלחה בחייו, הדבר פוגע באושרו.

הפגיעה הראשית, במקרה כזה, היא באמצעות עובדת הסבל האישי המזיק ליציבות הנפשית. בין שניהם, הסבל הוא קודם כל זה של האב. הוא זה שחווה את הסבל שבעובדת העוול שנובעת מכך שהוא איננו מקבל את התשלום שהוא ראוי לו בתוקף היותו זה שיצר את עולם היחסים עם בנו כשילד אותו – והמשיך לטפח אותו במשך זמן ארוך של דאגה, טיפול וחינוך.

פעמים רבות יקרה שהאב יחווה דרך סבלו זה את החוב שהוא לא שילם לאביו שלו – ואם לא יישר את ההדורים עם בנו הוא עלול להוריש לו את סבל מודעותו הוא לסבל אביו. במובן זה לא מדובר בחוב חומרי אלא בחוב רוחני, כזה שמתבטא בהנאה או ברווח שיש לנפש האדם כתוצאה מתשלומו.