שכל ורגש
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1676
שכל ורגש
בתרבות המערבית מקובל יישומו של הפיצול האפלטוני גוף-נפש ביישומו האנושי רגש-שכל. מקובל שאהבה, למשל, איננה עולה בקנה אחד עם רגש. ההנחה השלטת בחברה היא שהשכל והרגש מהווים שתי מהויות נפרדות אשר אין לגשר ביניהן והן מנוגדות מעצם מהותן.
הסטורית, חוזק הדבר והעמיק בגלל בגידת הפילוסופים שהגבירו את התרחקות הרמה המושגית מן המציאות ובכך יצרו תחושה כי ציוויי השכל מנוגדים למציאות וכך חושבים אנשים רבים כי הרגשות, או "משאת הלב" מנוגדים לשכל ונלחמים בו.
אך השכל הוא כל ידיעתיות האדם כי הוא אחד מהיבטי הנפש שהיא היודעת את העולם. ליקויי המחשבה הפילוסופית וטעויותיהם או הטעיותיהם של ההוגים התמימים או הרשעים הם רק חלק מידיעתו של האדם את העולם. נפש החי והאדם במיוחד היא כולה ידיעה כי כולה קשר רוחני אמיץ אל המציאות. העובדה שהיא מתנגדת להצהרות השכל פעמים רבות איננה קיימת מכיוון שהיא מנוגדת לשכל אלא מכיוון שהיא חלק ממנו וככזו היא שומרת עליו ומבקרת אותו.
היחס בין השכל, המושגי בעיקרו, לבין הרגש הוא כיחס בין עם לשליט. נכון הוא שהשליט שולט אך מכיוון שהוא איננו מחובר למציאות כהמונים יש לו נטייה לאבד את הקשר אל המציאות. אז על ההמונים לקחת את המושכות לידיהם ולבקר את מנהיגם על אף שלו הסמכות. על ההמון להתריע כי מה שעושה השליט איננו מתאים למציאות וכי הוא עלול להמיט שואה על העם כולו.
בדיוק כך פועל היחס שבין מערכת הרגשות ושאר אפשרויות הידיעה והיבטי הנפש האנושית לבין החלק השולט שהוא, אכן, החלק המושגי. העובדה שרוב בני האדם בימינו אכן אינם סומכים על השכל ואפילו מעלים על נס את הרגש היא שהיום, השכל האנושי מתמחה, אולי, בפרטים המדעיים של קיום העולם, אך אין בזה די בכדי להיות מדריך כולל לחיים ופעמים רבות עומד השכל כמנתח אשר פירק את הגוף מבלי היכולת להקימו מחדש ולרפאותו כי שכח את השלימות שהיא טעם החיים ואיננה נובעת מן הבשר אלא נותנת לבשר את הטעם והמשמעות.
וכדאי אף פעם לא לשכוח את העובדה ששליטתו של השכל איננה ניתנת לערעור; עד כדי כך נכון הדבר, שגם אם, מסיבה מסויימת, מגיע האדם למסקנה שהשכל נחות מהרגש או שבהקשרים מסויימים הוא מכשיל אותו, אלו עדיין מסקנות, שהן תוצאתו ומאפייניו של תהליך שכלי.
העימות שבין השכל לרגש לא רק שאיננו הכרחי אלא שאיננו קיים. הרגש אינו אלא משרת של השכל כפי שהעם משרת את המלך גם אם הוא מבקרו. הרגש הוא תוצאה ותגובה על ידע ועל כן הוא חלק של השכל. ידע מסויים מביא לרגש מסויים. ללא ידע לא היה רגש. רגש הוא היבט של ידע. הוא בא לידי ביטוי בחי ובמערכת חיים. הוא מבטא את הידע בצורת הקשר שלו אל המציאות.
רגש אהבה או שנאה הוא תגובה על ידיעה של תועלת או נזק שנגרמים לאדם וכך הוא עם כל שאר הרגשות. הרגשות החיוביים הם תגובה וביטוי של ידע חיובי, כלומר: ידע שתורם לחיים וקשר ידיעתי מועיל עם המציאות. הרגשות השליליים הם תגובה וביטוי של ידע שלילי כלומר: ידע שפוגע בחיים וקשר ידיעתי מזיק עם המציאות.
כשלא ניתן לסמוך על השכל המושגי מפאת בעייה טכנית כמו חוסר במידע או קוצר זמן ניתן להיעזר ברגש; מכיוון שהרגש הוא ביטוי של השכל, כפי שראינו, והוא מבטא של ידע, ניתן לראותו כמבטא ידע ועל ידי תהליך ניתוחי מתאים לחשוף את ממנו את הידע שהוא מגיב לו, ועל ידי כך לקצר את הדרך המושגית אל הידע.
דבר זה מעמיד באור מיוחד כמה השקפות רווחות בענין: קודם כל, מעניין לראות כי הטעות שבהעדפת הרגש מבחינה עקרונית מבוססת על כשל לוגי, כלומר על מגבלה מקומית בתחום הידע המושגי, שהוא החלק המוביל של השכל. מגבלה זו היא המביאה את האדם לסברה ש"הרגש" מנוגד לשכל, בזמן שאין הוא אלא מבטא ידע. שנית, שההעדפה המוצהרת להעדיף את הרגש על פני השכל בטלה מכיוון שאינה אלא העדפת היבט זה של השכל על היבט אחד - וגם זאת בהקשר מסויים מכיוון שהשיפוט הסופי תמיד ייעשה על פי החלק המושגי של השכל - גם אם יסתמך על ידע שהופק באמצעות ניתוח הרגש.
היסטורית ותרבותית אחראים אירגונים כמו הנצרות לניתוק הקשר ההכרחי הזה בין שכל לרגש אשר תוצאתו כפולה, כצפוי: פגיעה אהדדית ביכולת השכל וגם ביכולת הרגשות.
השכל הוחזק על ידי תפישות שונות כמוגבל בשל ציורו כמשהו שהוא מושגי בלבד והרגש כמשהו פראי, נטול סיבה, כתגובה לא מסודרת ובלתי רציונלית למשהו לא ברור. מעתה אמור: רגש איננו יכול להיות לא רציונלי ושכל אינו יכול לתפקד במלוא יכלתו ללא הרגש. במלים אחרות: שכל ורגש הם שני היבטים של הנפש האנושית ולא ניתן להפרידם יותר משניתן להפריד אדם מרוחו.
ההבדל היישומי הוא עצום: חברה שנשלטת על ידי תפישת הניגוד תראה את הרגש כמשהו מיסטי, חסר מובן ונטול סיבות, הפועל על דעת עצמו ואשר במקרים מסויימים הוא עבד ובמקרים אחרים אדון. זו תהיה הצדקה לכל רגש חולני ודרך להתחמקות מאחריות לגבי תוצאות רגש כזה. כך יוצדקו כל הרעות החולות על ידי רגשות לא ברורים שלא ניתן היה לדעתם, לחזותם או לשלוט בהם והם אלה ששלטו באדם. גישה זו מצדיקה כל רגש מבחינה מוסרית מכיוון שכהיבט תגובתי אוטומטי אין לאדם שליטה ועל כן בחירה בו, מה שמוציא אותו אל מחוץ לתחום האתיקה.
ראיית הרגשות כתגובה וביטוי לפעולת השכל האנושי תפתח לפני האדם פתח להתייחסות שכלתנית אל הרגשות, מה שיאפשר גם את תכנונם וגם את הציפיה להם, בהקשר של ארגון המידע על ידי התודעה. בכל מקרה, לא יהיה, בהקשר כזה, הרגש, "בן אובד" אלא צאצא חוקי ולגיטימי של פעילות שכלית לכל דבר.