פתי מאמין (לכל דבר ולשום דבר)

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 883

פתי מאמין (לכל דבר ולשום דבר)

הפתאים שבינינו מקיימים מסלול חיים שבו הם עוברים ממצב של פתי המאמין לכל דבר למצב של פתי שאינו מאמין לשום דבר. הראשון, המייצג את הרוב הדומם, הוא השמרן והשני, המייצג את המיעוט הקולני, הוא הספקן.

הם מתחילים את חייהם, כמו כולנו, כשהם ממולאים עד להתפקע ברעיונות לא בדוקים, לא נכונים, טפשיים ושטחיים, הבאים לידי ביטוי כערב-רב של סיסמאות שדופות ושגורות אשר מוריהם, הוריהם וחברתם הלעיטה אותם יום-יום בשנות חייהם הראשונות. כשהטובים שבהם מנסים ליישם רעיונות אלה הם נתקלים, כמובן, בכאב שחש בראשו כל מי שמטיח אותו כנגד חומת עובדות המציאות - וכן נופלים עליהם חורבן אחר חורבן, פצע, חבורה ומכה טריה, כשלון, צעקה, תלונה, זעקה וצווחה - והם נמלטים. מפוחדים ומוכי הלם הם מוצאים את המערה הראשונה הנקרית על דרכם, נכנסים אל תוכה חוששים מלהיות חשופים לאור המציאות ולעולם לא יוצאים עוד אל העולם.

שם, בתוך המערה, הם הופכים לחבורה מלוכדת של פחדנים ציניים, סרקסטים וניהיליסטים, המרימה את קולה מתוך חשכת המערה. משם הם נושאים קולם בזעקה על אי קיום האור ובטענות המוכיחות כי אין להאמין לשום דבר, כי אין עובדות מוחלטות, כי האמת אינה אלא אשליה - וכי הם יודעים, מכיוון שהם ניסו הכל, כי שום דבר איננו מצליח אף-פעם.

כך, שתי קבוצות אלה - הרוב שהם הפתאים המאמינים בכל, אנשי הקונוונציה שמעולם לא נבדקה ושלעולם לא יעיזו לבדקה - ומיעוט הפתאים הספקנים שאינם מאמינים יותר בשום דבר - מהווים יחדיו פטיש וסדן - או, מתאים יותר, קורנס ומקבת, אשר סוגרים יחדיו, כמיצרי ים, על תנועת ספינות החופש, על הלא-פתאים התרים אחר האמת ומדכאים את רוחם של אלה כדי לסכור בעד אפשרויות השחרור האמיתיות במציאות. שנים על גבי שנים ממשיכים הפתאים בשיתוף הפעולה הזה בין השמרנות והספקנות, המכוון כנגד כל מי שמנסה להשתחרר מכבלי השקר ולצאת לדרך עצמאית.

הצד החיובי של תמונה זו הוא שזה שהצליח לשרוד את מהלומות קורנס האדירים של הספקנות הכותשת על סדן האדירים של השמרנות הקפואה יוצא, ללא ספק, מחושל, רב עצמה וגמיש כחרב סמוראים שכוחה העצום שקול באיכותו לחוד-התער שלה; מקבילותיהם של אלה ברוח האדם הן להב השכל היכול, כמו סכין המנתח, לפלח באופן טהור כדי לרפא - ועוצמת האיחוי והאחדות של האומץ לזכור את המרחק בין הקצוות, את אחדות הניגודים ואת התכלית האנושית שאת ראש-החץ שלה אסור לאבד לעולם: האושר.