להיות צודק

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1311

 

להיות צודק

"אתה לא צריך להיות צודק כל הזמן" אומר, בשידור טלויזיה, הסטוריון ישראלי – והוא טועה, כי כל אדם צריך להיות צודק כל הזמן.

עבור האדם, הצדק הוא ערך חיוני וצורך אובייקטיבי כמו שהוא צורך פסיכולוגי. למעשה, הצורך הנפשי של היצור האנושי בצדק הוא ביטוי לצורך המטפיסי של האדם בערך זה. מגישתנו הפילוסופית (שיש בינינו המודעים לה יותר ויש שפחות) ועד לפעילותנו היוםיומית, אנו נושמים צדק, שואפים לצדק והוא נחלת כולנו.

טעותו של ההסטוריון מובנת: מכיוון שצדק משמעו התאמה לעובדות, הרי כהסטוריון, אשר אינו יכול לדייק במאה אחוזים כשמדובר בעובדות, הוא מניח שלא ניתן לצדוק במאת האחוזים. אך שלא כמו בתחום פעולתו, שבה עליו לפעול בהתאמה לעובדות ה"הסטוריות" – אשר, כאמור, אינן מדוייקות במלואן, בתחום הראשי שבו בא הצדק לידי ביטוי – האתיקה – הצדק הוא מדע מדוייק.

אי יכולת זו של ההסטוריון, המתורגמת על ידו, במידה רבה של לגיטימיות חברתית, לאי-מחוייבות, איננה הרמה היסודית של שאיפת הצדק – וגם לא של קביעתו. הצדק נמצא קודם כל בשאיפה אליו – באתיקה. אדם השואף לצדק צודק בעצם דרכו – וכאדם הצודק מבחינה עקרונית, אין הטעויות שהוא עלול לעשות בפרטי זיהוייו גורעות מצדקתו זו.

האשמת האדם – האדם בכלל – שאינו צודק באופן מלא, כי יש טעויות בפרטי זיהויו במציאות – היא תוצר של הוצאת נושא הצדק מהקשרו היסודי-רוחני, האתי-מוסרי, והצבתו בתחום החמרי, תחום העובדות הפיזיות, המסויימות והפרטיות. משמעה היישומי של הוצאה כזו מהקשר היא הטעייה חמורה, אשר רבים הם הנופלים ברשתה – ההנחה שאין במציאות צדק מלא ומוחלט – ו/או שאיש אינו יכול אף פעם להגיע לצדק מלא.

אך ניתן להגיע לצדק מלא – ולמעשה, כשמדובר ביצור הבוחר, האדם, הדבר אף הכרחי.

כדי לדעת אם צדק מתקיים או לא, על הצדק להיות מוגדר בעיצומו של הקשר נאות: בהקשר אתי, צודק האדם ששואף לצדק – כי אי השאיפה לצדק או, גרוע מזה, השאיפה לאי צדק, מהוות שתיהן זיהוי אתי לא נכון, שאיפה לחיים שאינם תואמים את האמת. בהקשר יישומי, פרטי יותר, כמו של מקצוע המתימטיקה, נבדק הצדק באופן פרטי ומסויים ביחס ישר לכל בעיה ושאלה שצצות בתחום: צודק זה שאומר ש2 ועוד 2 שווים 4 וכל מי שאומר אחרת – טועה.

כמו הסטוריה, מקצועות רבים אחרים – סטטיסטיקה, פסיכולוגיה ועוד - "חיים בשלום" עם אי דיוק שנסמך על ליקויים טכניים כאלה ואחרים – אף כי בד"כ אי הדיוק הידוע למשתמשים בהם מגביל את המידה בה ניתן לסמוך עליהם. אך דבר זה אינו נכון לגבי כל ענפי המדע, הדורשים מידות דיוק שונות כדי להיות ישימים. יש מדעים שבהם נדרש דיוק מלא לצורך הצדק אך יש מדעים שבהם הדרישה לדיוק מלא תהיה לא צודקת.

המדעים המדוייקים, למשל, כשמם כן הם: הם דורשים את מידת הדיוק המכסימלית וניתן לסמוך עליהם בענינים של חיים ומוות. אך האדם סומך בחייו על מדעים רבים אחרים, שאף כי מידת הדיוק שלהם איננה כמו זו של המדעים המדוייקים, הם בכל זאת מדוייקים דיים כדי שידרשו מהפועלים בהם מידה רבה של צדק – כי אחרת הם יפגעו בחיי אדם. דבר זה מתייחס לכל המדעים והמקצועות הנוגעים בחיי היום-יום שלנו, החל מבניה, דרך חשמל וכימיה ועד לכל מה שכרוך בלבושנו ומזוננו.

כל אלה דורשים מהעושים בהם צדק. כל אי צדק – כל שיפוט לא נכון, כל טעות, כל אי התאמה לעובדות, שעלולים להתרחש בהם, יכולים לבוא לידי ביטוי במוות. מידה רבה ביותר של צדק מופקדת בידי בני אדם רבים בכל יום. האם יש צורך לציין לפני הקורא כי כל אחד מאיתנו האוחז בהגה אינו יכול להרשות לעצמו אי צדק בנהיגתו ועליו להפעיל כל העת שיפוט חמור וזהירות עילאית?

הצדק חי וקיים בעולמו של כל אדם 24 שעות ביממה, וכל פעולה שלו דורשת אותו. כל אדם נדרש להיות צודק ושואף להיות כזה. כאמור לעיל, אדם צודק איננו כזה שאינו טועה בפרטים. אדם צודק הוא זה שמחזיק בשאיפה מתמדת להיות צודק וככזה, הוא צודק כמו שעל אדם לצדוק – כל הזמן – במגמתו; צדקתו של אדם היא בשאיפתו העקרונית ולא בישומה הפרטי, גישת הצדק היא כללית ולא מסויימת. לצדק אין נוסחה שבאמצעותה מובטחת מראש התאמה למציאות; גם החזקה בנוסחה מתימטית נכונה איננה מבטיחה יישום מוצלח בכל מקרה, אך האדם צודק מבחינה מוסרית בגישתו כל עוד זו משמעה לנסות וליישם במלואה את הנוסחה הנכונה.

השאיפה האנושית להיות צודק היא היבט של השאיפה האנושית להיות מוסרי; האדם יודע כי מוסריות וצדק הם הדרך הטובה ביותר לחיים, ולכן הוא שואף לשני ערכים תואמים אלה. לצורך יישום נכון של ערכים אלה יש להצטייד בהבנה נכונה שלהם - והמפתח להבנה נכונה של מושג הצדק הוא שחרורו מהקשר של תפישת מציאות חמרנית.

צדק משמעו התאמה לעובדות המציאות, אך על מושג הצדק להיות מובן לא כביטוי של התאמה לעובדות החיצוניות או החמריות אלא כביטוי של התאמה לעובדות המציאות בכללן, כלומר מתוך הערכה כוללת ולא חלקית; משמעותו המסויימת של מושג הצדק, בהקשר זה, היא שהצדק מייצג שאיפת מכסימום בהקשר של למידה, כלומר שאיפה לשלמות הלוקחת בחשבון את אפשרות הטעות, ואיננה נותנת לטעות אפשרית לאיים בשום צורה על עצם השאיפה.

חשיבתו, התפתחותו ופעולתו של האדם כוללות את האפשרות לטעות, מכיוון שהידיעה האנושית פועלת במציאות שאינה ידועה באופן מלא. בהקשר זה, יש להבחין בין תוצאה לסיבה – בין פרקטיקה לאתיקה – בין צדק של מגמה לבין הצלחת יישומה של מגמה – בין צדק פרטי כתוצר של זיהוי מושלם לבין צדק עקרוני שמשמעו שאיפה צודקת לזיהוי מכסימלי ולהתאמה מכסימלית.

במלים אחרות: אנחנו יכולים - וצריכים – לצדוק כל הזמן, אלא שיש לזכור כי הצדק הקבוע אין פירושו לא לטעות. אם אנו פועלים בצורה נכונה אנחנו צודקים גם כאשר אנו טועים, כי ההתאמה ואי ההתאמה למציאות הן שני רכיבים הכרחיים בתהליך הידיעה שלנו.

ניתן, לצורך הקלת תפישת הנושא, לראות את פעולת הצדק ושאיפת הצדק של האדם כשתי פעולות מקבילות, ברוח ובחומר – אשר אין רמת ההצלחה בחומר, אשר תוצאותיה אינן תלויות תמיד באדם הפועל, יכולה לערער על הצדק המוסרי העליון של שאיפת רוחו, אשר כולה בשליטתו.

היחס בין שני ערוצי פעולת הצדק מעניק את השליטה לצדק האתי, המייצג את ההקשר המלא של הפעולה האנושית. כשהערוץ המופשט, האתי, מכוון לצדק, אז מידת הצלחה של הפעולה בעולם לא יאשרו או יכחישו את המעמד המוסרי של הפועל. לעומת זאת, כאשר יתעלם הפועל מעובדות המציאות או כאשר יעדיף את הצדק המסויים, הפרטי מבלי להתחשב בצדק העקרוני, הוא לא יהיה צודק גם אם ידייק לגבי הפרטים. לדוגמה: צודק זה שיוצא להילחם למען דבר נכון, בלי שום קשר למידת הצלחתו בקרב. צודק זה שמנסה ליישם צדק במציאות, בלי שום קשר למידת הצלחת יישומו. מאידך, זה שמציין בצורה מדוייקת תאריך של אירוע הסטורי, אך שלא לשום צורך מציאותי או, גרוע מכך, זה שכאשר האוייב שואל אותו לכתובתו של חברו, מציין את כתובתו המדוייקת – אינם צודקים.

יש לציין, בנוסף לכך, כיאם היה האדם טועה באופן קבוע, או צודק כל הזמן בזיהוייו הפרטיים את המציאות לא היתה משמעות למושג הצדק שלו והצדק לא יכול היה להיות ערך עבורו. הוא היה נמצא מבחינה רוחנית במצב של בעל חיים שמבחינה עקרונית אינו יכול להוסיף ידע ולדעת יותר ממה שהוא יודע בכל רגע נתון, על אף העובדה שזרם של מידע עובר בחושיו כל הזמן.

הצדק – והשאיפה לצדק – קיימים בכל פעולה נבחרת שלנו, כי מול כל בחירה מוצלחת יש אפשרות של כשלון. מדי פעם, כשאנו נכשלים בפעולות הפשוטות ביותר, האוטומטיות, אלה שאנו מבצעים מדי יום – יש בכך כדי להזכירנו כי אנו בד"כ צודקים בבחירותינו ובפעולותינו – ולשמש אות אזהרה מפני המחשבה שאיננו צודקים – שאיננו יכולים לצדוק או (ויש כאל בינינו שסוברים כך) שאנו צודקים באופן קבוע; הצדק אינו רק ערך וצורך מופשטים אלא כזה שעל ביטוייו אנו עמלים יום-יום. כל חיינו מבוססים על הערכים שרכשנו בצדק, על ידי זיהויים נכונים במציאות – וכשלונותינו החמורים ביותר נובעים מאי הצדק שלנו – מזיהויים שבהם לא צדקנו, אך לא ביצענו את העבודה הנחוצה כדי לתקנם.

1.1.02

נתונים נוספים