הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

יחסי חומר רוח באישיות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 735

יחסי חומר רוח באישיות

אישיותו של אדם היא תוצר אובייקטיבי של יחסים אובייקטיביים בין מהותו המטפיסית לפעולות המלאכותיות של תודעתו. במובן זה, האדם הוא יצור דו היבטי המבטא את הרעיון של ציות לטבע על ידי שליטה בו, שהוא היחס הנכון בין הרוחניות לחומר.

ההיבט החמרי של מצב אנושי זה הוא הנתון הטבעי, הלבנים העובדתיות של החמרים הטבעיים וחוקי הטבע, וההיבט הרוחני הוא צורת הארגון וההפעלה של החמרים הללו. ככל שצורות הארגון וההפעלה שלו, כלומר: היכולת התודעתית, גדולים יותר, כלומר: מתאימים למציאות, כך תגדל שליטתו במציאות ובהיזון חוזר יגדלו היכולת, רמת הארגון ואפשרויות הפעולה הרוחניות שלו. המסקנה מכך היא שכושרה של רוחו יעלה ביחס ישר לציותה לחומר.

ככל שיתן האדם כבוד גדול יותר לחוקי המציאות דרך צייתו לחוקי הטבע, יקבל הוא מהטבע, כתשלום על שירותו אותו, מרחב שליטה גדול יותר בכדי לבנות את חזונו הרוחני. לאורו של רעיון זה תוביל הדרך ההפוכה, אי ציות לחוקי המציאות, להרס מרחב האפשרויות ולצמצום היכולת הרוחנית של האדם. ההרחבה והצמצום של היכולת הרוחנית מראות עד כמה נמצאת היכולת התודעתית בתחום שליטתם של חוקי המציאות, וההרחבה והצמצום של יכולת השליטה בחומר מראות עד כמה הפעולה של האדם במציאות נמצאת בתחום השליטה של הרוח.

שני אלה מראים לנו כי כל נסיון לבטל את הקשר ההיבטי ההכרחי שבין התודעה לחומר, לפצל בין הגוף לרוח - אשר, במקרה שלפנינו, בא לידי ביטוי בנסיון להפריד בין האדם לשאיפת הרווח שלו - לא רק שאיננו אפשרי מעשית, אלא שאמונה ברעיון זה תביא לצמצום של היכולת האנושית, הרוחנית והחמרית גם יחד. מה שקורה היום בעולמנו הוא, מהרבה בחינות, תוצאה של אמונה זו.