הפשוט שבאדם

 

הפשוט שבאדם

בגבוה, המנהיג מייצג לרוב תפישה דטרמיניסטית: אין לי ברירה ואני חייב לעשות מה שאני עושה. הוא מציג גם מחוייבות על יסוד לוגי: אם אני לא אעזור לבני האדם אז מי יעזור? חייבים לעשות זאת - המציאות מכתיבה זאת.

בנמוך, האדם הפרטי נדרש לבחור לקחת אחריות ולשאת באחריות במידה ולא ביצע את מה שהתבקש לעשות. הוא איננו יכול להשתמש בפריבילגיית הפילוסופיה של המנהיג. הוא איננו יכול להשתמש באותם טיעונים.

בנקודת הביניים נמצאים הפילוסופים, שהם הגשר המושחת שבין המנהיג לאדם הפשוט. מכיוון שהם עושים את התקשורת, הם ניצבים כשפניהם אל השליט וגבם אל בני העם. הם מפנים אל השליט פנים של יראה וקידוש ואילו כלפי האדם הפשוט הם מפנים גב של אדישות ומרחק.

איין ראנד היתה זו שהפנתה פניה אל האדם הפשוט והפנתה את גבה אל השליטים המושחתים כלא קיימים מבחינה מוסרית. ראנד הראתה בספריה ובפילוסופיה שלה כי האדם הפשוט הוא האדון האמיתי וכי אלה שמציגים עצמם כמנהיגיו אינם אלא משרתיו.

נתונים נוספים