האדם כמקור הערכים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 722
האדם כמקור הערכים
תפישת גן-העדן הנוצרי - או ה"פנסיה" היאפית - אשר מובעים יפה ב"דמיין" של החולם לנון, איננה מתאימה למציאות, שכן הוא מבטא מצב שבו ניתן לחיות, להתקיים וליהנות מן החיים והקיום ללא מאמץ או עבודה. בהקשר זה מה שמבטא יפה את ניתוקם של הוזים אלה מן המציאות הוא בקשה שניתן לשמוע מפיהם מדי פעם: לחזור למצב של חיים טבעיים שבו ניתן יהיה להתקיים ללא עבודה. אין כמו רעיון זה כדי לבטא את מידת ההתעלמות שנדרשת לאדם כזה מהעמל הרב שמשקיעים בעלי החיים למען קיומם...
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
בענין זה מזהה האובייקטיביזם את הצורך בעבודה לא רק למען הקיום החומרי בעולם אלא למען הקיום הרוחני, כלומר למען אשרו של האדם. הצורך בעבודה - עבודה יצרנית - הוא תנאי לאושר. דבר זה נובע מזהותו המסויימת של החי האנושי, אשר אמור לכבוש את חייו וליצור את איכותם במו ידיו.
בענין זה מזהה האובייקטיביזם את הצורך בעבודה למען אשרו של האדם. הצורך בעבודה - עבודה יצרנית - הוא תנאי לאושר. דבר זה נובע מזהותו המסויימת של החי האנושי, אשר אמור לכבוש את חייו וליצור את איכותם במו ידיו.
דבר זה מחייב את האדם לזהות את טבעו המסויים, את זהותו, כדי לדעת את זהותה של הפעילות שתתן לו את סיפוקיו. ככל שהזיהוי מתייחס לרמה הרוחנית יותר של האישיות, הצורך - והפעילות שתספק אותו - יהיו אישיים יותר ופחות למידים מאחרים, אם בכלל, בשל אי קיומו של מקור לערכים אלה זולת היצרנות האישית של המשתמש בהם.
אדם יכול, במידה רבה למדי, ללמוד מאחרים לגבי תזונתו, לבושו, מגוריו ושאר היבטי קיומו הפיזיים, מכיוון שהם דומים ומשותפים, פחות או יותר, לכל בני האדם - אך כשמדובר בזהותו הרוחנית של האדם, קיימים הבדלים רבים וגדולים בין נפשו של האחד לנפש האחר - ואז שומה על האדם להפיק את הנדרש לו מתוך עיסוק בזיהוי עצמי.
במסגרת זיהוי עצמי זה על אדם לקחת בחשבון את העובדה שהוא מהווה מהות מציאותית מיוחדת במינה, שאין לה תקדים, ושעליה למלא את צרכיה ורצונותיה המיוחדים על יסוד זיהוי יחידאי, שחלק גדול ממנו איננו יכול להילקח מאנשים אחרים. על זיהוי זה מוטל להיות גם פעיל ורציף: מכיוון שאין היחיד יכול להיסמך על ידע מהאחרים בהקשר המסויים של אישיותו, הוא איננו יכול גם לסמוך על כך שמה שנכון ברגע אחד יהיה נכון ברגע אחר.
נוסחת היחסים שבין גוף לרוח, שראינו לעיל, פועלת גם כאן, כלומר: שבזמן שבו יכול אדם להניח שזהותו הגופנית-חמרית תישאר במצב דומה למשך רצף זמן ארוך יחסית ושהרגליו, צרכיו ותשוקותיו החמריות יכולים להיכנס לתוואי של טיפול שגרתי ביחס, לא ניתן להניח - או לבצע - את הדבר ביחס לצרכים, לתשוקות ולרצונות של נפשו, כי רוח האדם היא בעלת זהות מתפתחת במהירות וצורכת סוגי "מזון" רוחניים משוכללים ומשתנים ביחס ישר להתקדמותה הרוחנית של האישיות.
תל-אביב 26 מרץ 98