האדם כמעריך

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 728

 

האדם כמעריך

בין ה"מהותי" ל"מקצועי"

כל חי – וקל וחומר אדם – מסוגל להעריך, לחיוב או לשלילה, כל מהות. בין אם היא טבעית ובין אם היא מלאכותית, האדם מחזיק ביכולת לשפוט באם מהות היא בעלת ערך לקיום האנושי או לא, וככזו, כ"טובה" או "רעה". יכולת ההערכה איננה מבוססת על התועלת האישית הישירה; אפילו אדם חרש מסוגל להעריך מוסיקה מבחינה מהותית, כדבר מה המועיל לקיום האנושי, על אף שאין היא מסוגלת לתרום לו אישית.

מכשיר אנושי מורכב שמעורב בו ידע רב מחזיק בשני היבטים: את ההיבט המהותי של המכשיר, המתייחס לתכליתו ולהקשר שימושיותו של מכשיר זה, היבט שיכול להיות נהיר לכל אדם בכל דרגת התפתחות וצריך להיות ברור לכל מי שמשתמש בו - וההיבט המקצועי שמתייחס למורכבותו ותהליכיו הפנימיים-טכניים, היבט אשר ידוע לאיש המקצוע המרכיב, מטפל, מתקן, מתחזק ומקדם מהות זו. מטוס, למשל, הוא מכשיר שידע רב ומורכב מעורב בבנייתו ובהפעלתו, אך כל ילד יכול להבין מהו ולמה הוא מיועד. דו-היבטיות זו היא הכרחית בעולם האנושי המסחרי שבו המומחה מוכר מוצר לזה שאינו מומחה וכך חוסך ממנו את השקעת הזמן וההתמחות הדרושים ליצירת המוצר וזאת על יסוד ההנחה שאין הכל יכולים - או צריכים - להיות מומחים בכל וקל וחומר שאינם מחזיקים בכושר ההמצאה להמציא הכל.

את היחס בין ההיבט המהותי וההיבט המקצועי ניתן להציג גם כיחס באמצעות היחס שבין הקשר ידע מלא להקשר חלקי: ההיבט המהותי של יש מיוצג על ידי ההקשר המלא של קיומו ואילו ההיבט המקצועי מייצג הקשר חלקי שלו; ענין זה הוא השלכה אחת של הקשר ההיבטים מעשיות-מוסריות.

היבטים אלה משלימים זה את זה, במקרה מסויים זה, בסימטריה מיוחדת: העובדה המעשית שבני האדם אינם יכולים ואינם צריכים להבין את הצד המקצועי של כל המכשירים שהם משתמשים בהם מושלמת ע"י ההכרח המוסרי שמחייב אותם להבין את מהותו היסודית של המכשיר שהם משתמשים בו. זהו פן האחריות המוסרית שמחייב את העוסק "הלא מבין" ו"המבין" כאחד: שניהם מחוייבים בהבנת הדבר שהם עוסקים בו ומתוך כך גם באחריות עליו.

העובדה שללא ההבנה לא תיתכן לקיחת אחריות תורמת לתופעה הלא-מוסרית של אנשים המשתמשים במכשיר ונהנים מצדדים מסויימים שלו תוך כדי התעלמות מהיבטים שליליים של פעולתו ומתוך כך אי נטילת אחריות על תוצאות פעולותיו וההשלכות של פעולותיהם בהקשר השימוש בו.

ליצירות רוחניות המהוות, פעמים רבות, מכשירים משוכללים, יש להתייחס באופן זהה לאופן שבו אנו מתייחסים ליצירות המומחשות בחומר : פילוסופיה, תגלית מדעית, מערכת חוקים או יצירה ספרותית הן מהויות אשר ליצירתן, שלא רבים ביחס הם המסוגלים לה, נדרשים כישורים, עבודה, זמן ומאמץ מורכבים ויחודיים - אך הן עומדות לשימושה ולשירותה של האנושות כולה. במקרה כזה יש קשר מאחד - מחוייבות מוסרית - הקושרת את היוצר ואת זה שנהנה מיצירתו: הכרה במהות היצירה.

אך מה שמאפיין את יצירות הוא היותן "חמקמקות" מבחינת זיהויים של הפועלים באמצעותן, ולכן היותן מאפשרות השפעה תוך אי לקיחת אחריות על השלכותיה; יכול אדם לפעול באמצעות רעיון או יצירת אמנות תוך גרימת תוצאות מסויימות, מבלי להיות מודע – או לשאוף לכך – לתוצאות פעולותיו.

מעניין ומועיל, בהקשר זה, לציין כי הכרה במהות היצירה אינה דורשת מינימום אינטיליגנטי והיא יכולה להיעשות בכל רמות האינטיליגנציה. דוגמה טובה לכך היא יחסו של בעל-חיים אל האדם. כשרו האינטיליגנטי הנמוך של בעל החיים ביחס לאדם אינו מונע ממנו לתפוש את האדם, להכיר אותו ולזהות בו מרכיבים/מאפיינים מועילים או מזיקים לענינו שלו. למעשה, הוא יודע, למשל, באם כדאי לו להיות קרוב אל האדם או לא – ואף מפתח, בהקשר זה, תגובה רגשית כמו אהבה או נאמנות אליו. מושג המפתח להבנת הדבר הוא "ענין" (ענין = אינטרס). יש מקבילה בין ענינו של החי היודע למידת הכרתו המודעת את מי שמספק את עניניו; ביסודו של דבר, הכרתו קיימת לצורך עניניו והוא מקדם את עניניו באמצעותה.

לגישה המוצגת כאן השלכה פסיכולוגית חיובית חשובה, המנוגדת להשלכה הפסיכולוגית המוצגת ע"י הגישה הסותרת: פסיכולוגית, מציעה גישה זו התפתחות, מאמץ והישגיות ידיעתית ומוסרית מכיוון שהיא מציגה את היחס שבין דרגת הכרה נמוכה, חייתית וחושית באפייה לבין דרגת הכרה גבוהה, אנושית ומנתחת באפייה כיחס בין שלב נמוך ושלב גבוה באותו סולם. יחס מסוג זה מאפשר ואף מזמין טיפוס בסולם. על אף שהוא איננו מבטיח לזה שנמצא בשלב התחתון להגיע לשלב העליון הוא ממחיש שזה שנמצא בשלב התחתון יבין את השלב העליון בשל העובדה שהשוני בדרגה איננו שוני עקרוני אלא מידתי. משל הסולם מותאם ליקום מאוחד שבו ההבדלים והמורכבויות שבין המהויות הם הבדלי אירגון וצורה ולא יותר מכך.

הגישה המנוגדת, גישת ההפרדה, מציעה עצירה, בלימת מאמץ וחוסר-אפשרות ידיעתית אשר בצידה חוסר אפשרות מוסרית; גישה זו מציגה את ההבדל שבין שתי דרגות ההכרה כמטפיסי ביסודו או, בהתאם למשל הקודם, כמצב שבו הדרגות אינן קיימות כשלבים באותו סולם אלא כחלק ממהויות ששונות באפיין ושאין ביניהן קשר ו/או אפשרות ידיעה הדדית. לא רק שגישה זו אינה מתאימה לדינמיקה הפוטנציאלית האפיינית ליכולת הלמידה האנושית, היא איננה מבטלת את יכולת ההערכה של כל חי, אף אם אין הוא מסוגל ללמוד.

הנושא הוא מידת ההכרה של האדם במהויות הרוחניות שנמצאות בעולמו, ושעימן הוא מתמודד, כשהן מביאות לו תועלת או נזק. ההבדל בין ה"מהותי" ל"מקצועי" אומר שעקרונית, גם אם מדובר במהויות מסובכות מכדי להעריכן על יסוד מקצועי, בשל היותן ברמה גבוהה ביותר, הן ניתנות להערכה בהירה במונחים מהותיים, כלומר במונחים יסודיים של "תרומה לענין" של המעריך.

עקרון זה הוא המפתח להבנת היותם של כל בני האדם מסוגלים להעריך את כל מה שנמצא במציאות שמסביבם, גם אם רמתם השכלית איננה גבוהה וגם אם הם אינם בעלי יכולת טכנולוגית ו/או יצירתית גבוהה במיוחד. זו הסיבה לכך שבני אדם פשוטים יכולים להעריך את גאוני האמנות או המדע על אף שאין הם משתווים לרמתם. אך מה שהוא עקרוני יותר הוא היות החברה האנושית מורכבת מהיררכיה של יכולות, המהוות הזמנה לטיפוס במעלה ההבנה לצורך התקדמות; מנקודת מבט זו, התנאי לכל התקדמות טובה במעלה הוא ההערכה.