ערכים והערכה עצמית

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1012

ערכים והערכה עצמית

בחייו של אדם מוסרי לא קיים הבדל עקרוני או ניגוד בין דאגתו ואהבתו לעצמו לבין דאגתו ואהבתו לבני אדם מוסריים אחרים, פשוט מכיוון שבכל אחד מהמקרים מדובר בערכים המועילים לו: ערכיו.

מבחינה מוסרית, מתבטאת עובדת היותו של האדם מוסרי בכך שהוא פועל כדי להשיג את הערכים המתאימים לו. אך לצורך הצלחה בכך שומה על האדם לזהות את ערכיו, כלומר את מה שבאמת יעניק לחייו "נקודות זכות" במובן של תועלת ויעשיר אותו מבחינה ערכית. פעולה זו אומרת הן השגת דברים שהם בעלי ערך עבורו והן טיפול בדברים שיש בהם ערך מבחינה פוטנציאלית (בכוח) ומימושו של זה לכדי ערך אקטואלי (בפועל).

היחס בין שני מצבים ערכיים אלה הוא היחס בין רוחניות ומעשיות, כאשר הראשון – זה שקיים בכוח – הוא מופשט ומציג את האפשרויות הערכיות של המהות, והשני את ערכיותה של המהות בפועל (כלומר בפעולה מוחשית).

עיסוק בביקוש הערכים שיקדמו אותו למצב המיטבי של מיצוי אפשרויותיו כולל את גילויו של האדם, בין האפשרויות הקיימות, את מה שיתגלה כמעניק לו את התועלת הגדולה ביותר לחייו. באמצעותו של דבר מסוג זה הוא מכוון את עצמו למצב שבו יוכל להשיג את הערכים הטובים ביותר למען עצמו. אחד הדברים שהוא מגלה, בהקשר זה, הוא שבמידה זו או אחרת, ככל שהערכתו בתחום זה טובה יותר, הוא יכול להפוך את עצמו לבעל ערך רב יותר עבור עצמו ובעיני עצמו.

למעשה ככל שמצליח אדם יותר בהשגת ערכיו, מה שביסודו גילוי, זיהוי ושיפוט של מה שיעניק לו תועלת רבה יותר, הוא יביא את עצמו למצב שבו תהיה הערכתו את עצמו גבוהה יותר, שכן הוא יראה את מעלותיו, ובכלל זה את פעולותיו המבטאות אותן, ככאלה שמצליחות להשיג את ערכיו, וכך גם את עצמו בכלל כבעל ערך גבוה ביחס להצלחתו זו.

אחת הדוגמאות המובהקות לגדילתה של הערכתו העצמית של אדם לעצמו ביחס ישר לפעולת הטיפול שהוא מעניק לערכיו היא דאגתו של אדם לבני אדם שהוא אוהב. אהבתו של אדם למשפחתו הטבעית, כמו הוריו וילדיו, הטיפול בהם, ההגנה שהוא מעניק לבני עמו או החסות שהוא מעניק לידידיו – כל אלה הם ביטוי של הערכתו למי שמהווה ערך לחייו, שכמוהו כטיפולו בכל ערך שמעניק לחייו הנאה, שמחה ותועלת.

במצב של העלאה מתמדת של איכות הערכה מסוג זה שמעניק אדם לבני אדם אחרים, משתלבים ההערכה ההדדית שהוא מקבל מהם כתודה על הערכים שהוא מעניק להם עם ההערכה העצמית שמעניק הוא לעצמו על יכולתו לשמור על מי שמגלם את ערכיו, להגן עליהם ולאהוב אותם. ממילא טבעי להניח שיש יחס ישר בין גדילת יכולתו לעשות למען אחרים לבין מידת הערכתו העצמית.

כך משתלבת תחושת הכבוד העצמי האנושי של היחיד עם הכבוד שהוא נוחל מצד הקרובים אליו – ומבטאת את היחס הישר שיש בין דאגתו של אדם לחברה שמסביבו לבין דאגתו לעצמו, מה שמהווה את שני צדדיה של מטבע איכות החיים של האדם המוסרי. בהווייתו של אדם זה, העוסק באופן מתמיד בהערכת מה שקיים בעולמו, מתאחדות הערכתו את כל מה שמועיל לחייו עם הערכתו את עצמו כערך כזה.