פעולה ומוסר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 659
פעולה ומוסר
שום פעולה, כשלעצמה, אינה נושאת עליה חותם של מוסריות. גם לא יצרנות, כי היא איננה פעולה. היצרנות איננה פעולה מסויימת, ובהקשר זה, פעולה יכולה להיות חלק מתהליך יצרני או חלק מתהליך הרסני. מה שקובע הוא ההקשר הכולל – וככל שהקשר כולל יותר ניתן לדעת בוודאות גדולה יותר אם פעולה מסויימת היא הרסנית או יצרנית, תורמת או מזיקה, חיובית או שלילית.
זו הסיבה אשר בגללה המאמץ המוסרי צריך להיות מופנה לידיעה ולא להליכה בתלם של דוגמה מסויימת. ראשית לכל, כל אדם מייצג הקשר שונה מאדם אחר כי טבעו, שהוא, אולי, המשתנה החשוב ביותר בהחלטה מוסרית, הוא ייחודי לו ורק לו. גם אחרי שאדם יודע את דרישות טבעו קיימת דרישת ידיעת עובדות העולם שמחוצה לו כדי לקבוע, בשילוב של שניהם, את מידת מוסריותה של פעולתו.
אדם שלומד פילוסופיה עושה עיסקה טובה מבחינת יחס בין השקעה לרווח כי בפילוסופיה ניתן ללמוד עקרונות שמקיפים חומר עצום ביחס בזמן קצר ובפשטות יחסית – אך עם זאת יש לזכור שקיימות פילוסופיות טובות ולא טובות - והאחריות האישית של היחיד היא לבדוק את איכותן.
איך? ביישום. יישום אינו צריך להיות פיזי או להימשך שנים רבות, כדי לבדוק את מידת הצלחתה של פעולה . היישום מתחיל ממחשבה פעילה אשר בודקת כל העת באם השיטה המופשטת הנלמדת מתאימה למציאות המוחשית, המוכרת. לכן כל בני האדם מותאמים, מבחינת טבעם, ללימוד מפורט ומדוייק של פילוסופיה ואחת מסכנותיו של המקצוע הזה (ויש לזכור כי לכל מקצוע סיכונים) היא היותו מופשט, שמשמעו – שטעות בו לא תכה את הטועה באמצעות המציאות החיצונית, המוחשית, הפיסית, אלא תכה אותו מתוכו, באמצעות המציאות הפנימית, הרוחנית: הפסיכולוגיה שלו.
לפיכך, על הבודק את פעולתו להיות מוכן לכך שכאשר הוא מבצע יישום פילוסופי – כלומר באמצעות מחשבה – של הפעולה המתוכננת על ידו, עליו להיות מוכן לאכזבה, כמו זו שתהיה מנת חלקו אם יצטרך להיפרד מפעולה מתוכננת אם וכאשר יגלה את אי מעשיותה ומכך את אי מוסריותה.
כי יש לזכור שאבן הבוחן הקובעת לגבי מוסריותה של פעולה, גם אחרי שידוע כי ההקשר הכולל שלה מעניק לה מעמד יצרני, הוא המעמד המעשי שלה – תשובה על השאלה אם ניתן לישמה בצורה יעילה.
פעולה ומוסר
שום פעולה, כשלעצמה, אינה נושאת עליה חותם של מוסריות. גם לא יצרנות, כי היא איננה פעולה. היצרנות איננה פעולה מסויימת, ובהקשר זה, פעולה יכולה להיות חלק מתהליך יצרני או חלק מתהליך הרסני. מה שקובע הוא ההקשר הכולל – וככל שהקשר כולל יותר ניתן לדעת בודאות גדולה יותר אם פעולה מסויימת היא הרסנית או יצרנית, תורמת או מזיקה, חיובית או שלילית.
זו הסיבה אשר בגללה המאמץ המוסרי צריך להיות מופנה לידיעה ולא להליכה בתלם של דוגמה מסויימת. ראשית לכל, כל אדם מייצג הקשר שונה מאדם אחר כי טבעו, שהוא, אולי, המשתנה החשוב ביותר בהחלטה מוסרית, הוא ייחודי לו ורק לו. גם אחרי שאדם יודע את דרישות טבעו קיימת דרישת ידיעת עובדות העולם שמחוצה לו כדי לקבוע, בשילוב של שניהם, את מידת מוסריותה של פעולתו.
אדם שלומד פילוסופיה עושה עיסקה טובה מבחינת יחס בין השקעה לרווח כי בפילוסופיה ניתן ללמוד עקרונות שמקיפים חומר עצום ביחס בזמן קצר ובפשטות יחסית – אך עם זאת יש לזכור שקיימות פילוסופיות טובות ולא טובות - והאחריות האישית של היחיד היא לבדוק את איכותן.
איך? ביישום. יישום אינו צריך להיות פיזי או להימשך שנים רבות, כדי לבדוק את מידת הצלחתה של פעולה . היישום מתחיל ממחשבה פעילה אשר בודקת כל העת באם השיטה המופשטת הנלמדת מתאימה למציאות המוחשית, המוכרת. לכן כל בני האדם מותאמים, מבחינת טבעם, ללימוד מפורט ומדוייק של פילוסופיה ואחת מסכנותיו של המקצוע הזה (ויש לזכור כי לכל מקצוע סיכונים) היא היותו מופשט, שמשמעו – שטעות בו לא תכה את הטועה באמצעות המציאות החיצונית, המוחשית, הפיסית, אלא תכה אותו מתוכו, באמצעות המציאות הפנימית, הרוחנית: הפסיכולוגיה שלו.
לפיכך, על הבודק את פעולתו להיות מוכן לכך שכאשר הוא מבצע יישום פילוסופי – כלומר באמצעות מחשבה – של הפעולה המתוכננת על ידו, עליו להיות מוכן לאכזבה, כמו זו שתהיה מנת חלקו אם יצטרך להיפרד מפעולה מתוכננת אם וכאשר יגלה את אי מעשיותה ומכך את אי מוסריותה.
כי יש לזכור שאבן הבוחן הקובעת לגבי מוסריותה של פעולה, גם אחרי שידוע כי ההקשר הכולל שלה מעניק לה מעמד יצרני, הוא המעמד המעשי שלה – תשובה על השאלה אם ניתן לישמה בצורה יעילה.
פעולה ומוסר
שום פעולה, כשלעצמה, אינה נושאת עליה חותם של מוסריות. גם לא יצרנות, כי היא איננה פעולה. היצרנות איננה פעולה מסויימת, ובהקשר זה, פעולה יכולה להיות חלק מתהליך יצרני או חלק מתהליך הרסני. מה שקובע הוא ההקשר הכולל – וככל שהקשר כולל יותר ניתן לדעת בודאות גדולה יותר אם פעולה מסויימת היא הרסנית או יצרנית, תורמת או מזיקה, חיובית או שלילית.
זו הסיבה אשר בגללה המאמץ המוסרי צריך להיות מופנה לידיעה ולא להליכה בתלם של דוגמה מסויימת. ראשית לכל, כל אדם מייצג הקשר שונה מאדם אחר כי טבעו, שהוא, אולי, המשתנה החשוב ביותר בהחלטה מוסרית, הוא ייחודי לו ורק לו. גם אחרי שאדם יודע את דרישות טבעו קיימת דרישת ידיעת עובדות העולם שמחוצה לו כדי לקבוע, בשילוב של שניהם, את מידת מוסריותה של פעולתו.
אדם שלומד פילוסופיה עושה עיסקה טובה מבחינת יחס בין השקעה לרווח כי בפילוסופיה ניתן ללמוד עקרונות שמקיפים חומר עצום ביחס בזמן קצר ובפשטות יחסית – אך עם זאת יש לזכור שקיימות פילוסופיות טובות ולא טובות - והאחריות האישית של היחיד היא לבדוק את איכותן.
איך? ביישום. יישום אינו צריך להיות פיזי או להימשך שנים רבות, כדי לבדוק את מידת הצלחתה של פעולה . היישום מתחיל ממחשבה פעילה אשר בודקת כל העת באם השיטה המופשטת הנלמדת מתאימה למציאות המוחשית, המוכרת. לכן כל בני האדם מותאמים, מבחינת טבעם, ללימוד מפורט ומדוייק של פילוסופיה ואחת מסכנותיו של המקצוע הזה (ויש לזכור כי לכל מקצוע סיכונים) היא היותו מופשט, שמשמעו – שטעות בו לא תכה את הטועה באמצעות המציאות החיצונית, המוחשית, הפיסית, אלא תכה אותו מתוכו, באמצעות המציאות הפנימית, הרוחנית: הפסיכולוגיה שלו.
לפיכך, על הבודק את פעולתו להיות מוכן לכך שכאשר הוא מבצע יישום פילוסופי – כלומר באמצעות מחשבה – של הפעולה המתוכננת על ידו, עליו להיות מוכן לאכזבה, כמו זו שתהיה מנת חלקו אם יצטרך להיפרד מפעולה מתוכננת אם וכאשר יגלה את אי מעשיותה ומכך את אי מוסריותה.
כי יש לזכור שאבן הבוחן הקובעת לגבי מוסריותה של פעולה, גם אחרי שידוע כי ההקשר הכולל שלה מעניק לה מעמד יצרני, הוא המעמד המעשי שלה – תשובה על השאלה אם ניתן לישמה בצורה יעילה.